אוי, הספר הזה מתוק.
הוא מתאר, בעזרת הכתיבה הנהדרת של <mark>חוה חבושי</mark>, את תהליך ההתבגרות של כל ילד\נער נורמלי. את ההתחלה, הרגשות, ההתלבטויות, חוסר ההבנה, בצורה כל כך רגישה ומדהימה -
מגיע לה צל"ש.

אבל, בקושי יש סיפור. הכל, הכל, כל הספר הזה, הוא תיאור של תחילת גיל ההתבגרות. ממש אין סיפור. וזה קצת מעצבן.
הוא דביק להחריד, לא זורם במיוחד, ומרגיש קצת מאולץ.
ולמה? כי כשמדברים על ההתבגרות שלנו, צריך

אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ!
אני לא מבינה למה <mark>חוה חבושי</mark>, לא סיפרה בסופו של דבר מה קורה, מה קרה לעילי
זה משגע אותי!
הגעתי לעמוד האחרון, קראתי אותו, רציתי להעביר עמוד, ולא האמנתי שזה היה הסוף!!!

אבל ספר יפה(:

ספר ממש טוב ומרגש וקצת עצוב ואי אפשר שלא לבכות בסופו תודה רבה <mark>חוה חבושי</mark>

דני היה צריך לבחור בין רותי לדלית וזה סיפור אהבה מה זה מרגש דלית היא בחורה יפה אבל אני חושב ששאר הפרקים הראשונים של <mark>חוה חבושי</mark> די מיותרים ולא טובים להפליא וגם קצת לא מציאותיים

זהו סיפורה העצוב של יערה על אמא שלה שהייתה חולה והייתה המון זמן בבית החולים, בזמן שיערה ואבא שלה היו אצל סבא וסבתא.
יערה מספרת על מה שהיא מרגישה בתקופה זו.
למי שאוהב סיפורים מרגשים, עצובים עם סיום שמח.