מיה לוי-ירון

מיה לוי-ירון

סופר


1.
תשעת הפרקים ברומן אישה בשמלה ירוקה של מיה לוי-ירון, מתארים בדרך של עירוב פרטי מציאות ודמיון, אירועים המתרחשים לאורך שנים בתא המשפחתי שבו גדלה. הפרקים חוברים לסיפור חיים רוחש ודינמי, על צדדיו הנגלים והנסתרים. מיה לוי-ירון היא בתה של המשוררת חיה ורד, שבשנות החמישים של המדינה נחשבה להבטחה ספרותית גדולה ובשלב מסוים בחייה הפסיקה לפרסם את שיריה, נעלמה מהבמה הספרותית ונשכחה. ההבטחה הספרותית שלא התממשה במלואה, חוויית ההימחקות והשכחה ורישומה המצטבר על נפש האם, לצד הבעל – יליד גרמניה, פלמחניק לשעבר ואיש ספר, האוחז כמיטב יכולתו בהגה המשפחתי – הם מלבתם של סיפורים אלה. כתיבתה של מיה לוי-ירון גועשת ואינטנסיבית, בדיוק כמו המציאות המתוארת בספרה. בכאב מהול בהומור שנון היא מתבוננת בנפשות שעצבו את ילדותה ועולמה. היא נעה בתנועה קלידוסקופית בין זמנים, מקומות ושלל דמויות ססגוניות ויוצרת תמונה חיה ועזת מבע של סיפור משפחתי ואנושי הנטוע בהוויית החיים כאן בארץ, בעבר ובהווה. זהו ספרה הרביעי של מיה לוי-ירון. ספריה הקודמים: הדג החמישי הוא שלך, שוקן, 1987 (נעורים); מה שאין לי, הספרייה החדשה, 2004; הים ידע, כרמל, 2008 (שירה). ...

2.
אפשר לספר זאת גם כך : צילה, אשה ישראלית בלונדון, נשואה ואם לילד, מתיידדת עם שרה - סו, אף היא ישראלית, ואם לשניים ; היא פוגשת גם את בעלה של זו - ירמי, צייר כושל - קודם במקרה, ואחר - כך מתוך הכרח. וגם יגאל, בעלה, מתיידד עם השניים ונהנה לפגוש אותם. בשעות הקצרות שהוא פנוי. מבחינות רבות יגאל הוא בעל טוב, יציב ומתחשב. "לכתפיו היתה צורה של בית". הוא יודע לטפל בכל - מיני געגועים שמסיטים את צילה "מן המסלול הנכון". אפילו מתעלם ממה שהוא יודע עליה ועל ירמי. אילו היתה צילה עוזבת אותו, ודאי עוד היתה מזעיקה אותו שיעזור לה לקפל הכל יפה, שדבר לא יחסר לה כשתעזוב אותו. בסוף מוזמנת מן הארץ עדי, חברתה הטובה של צילה, למלא את התפקיד שצילה מייעדת לה... משולש יחסים בתוך מרובע, עוד משולש בתוך מרובע אחר. כל הבגידות דומות כל - כך, וסופיהן ידועים - מראש. אבל ברומאנים טובים הן כמו מתמלאות ברזי הפרטים הקטנים, בזוויות שבירה ייחודיות, ומפתחות שפה אחרת. בכך גם ההישג המובהק של הרומאן של מיה לוי - ירון."האהבה היא הדבר הכי בודד בעולם. אי - אפשר לעשות את זה ביחד", אומרת הגיבורה שלה. 'מה שאין לי' הוא רומאן על המבט הריק - מנשוא, שניתז לצדדים מרוב שהוא רוצה עוד ; או על מי שרק בקושי מעיזה לשאת את המבט הזה ; ומרשימים בו הנסיונות לתת כתובות מתחלפות, זיגזגיות, לכמיהה הצפה, חסרת - הכתובת; למצוא מלים, פרטים נפשיים ודימויים חמקמקיםלמה שאינו אלא חסר שוטף.אמה של צילה, מטאור כבוי, "אשה לא - שוכחת, אשה לא - נרגעת, שרצתה אתעצמה במלואה, מבלי להבין במה היא שוגה" - היתה משוררת שמילאה את כלביתה בארגזי שירים, חיפשה מלים ודימויים למאבקיה הגדולים והחשוכים באהבההגדולה האבודה שלה. אבל היא היתה גם סופרת הצללים של אשת הנשיא שגרבצריף. מולה יש בספר נשים צעירות, מעיזות פחות, שהזיקות ביניהן הופכות אט - אט למוקד הרומאן. כל אחת מהן היא, בעצם, "סופרת צללים"; אט - אט מעתיקהכל אחת מהן את עצמה אל האחרת, הופכת להיות ההתגלמות שלה בה, עוזרתבהפקה ובבימוי של סיפורה, אולי בלי קשר למה שמתרחש סביבה באמת, וודאי לאמתוך אומץ להיות "אני עצמי". ולפיכך הסיום רב - התנופה והדו - משמעי (מה באמתקורה בין ירמי לעדי?) הוא הפסגה, וצילה, שכל חייה עמדו בצל הסיפור הכביכול - מנוגד של אמה, תוכל לתפוס שיש מקום שבו סיפוריהן מתלכדים.'מה שאין לי' הוא ספרה השני של מיה לוי - ירון, אחרי 'הדג החמישי הוא שלך' (בהוצאת שוקן). מ.פ....

3.
הים ידע, שירים מימים רבים, הוא אסופת שירים שנכתבו במשך שנים רבות, ועתה רואים אור.מיה לוי-ירון פרסמה שני ספרים בפרוזה, הדג החמישי הוא שלך בהוצאת שוקן; מה שאין לי בהוצאה הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד....

4.
“הַצֶּדֶף גָּר בִּשְׂפַת הַיָּם. הָיָה לוֹ סֵדֶר־יָם קָבוּעַ: בַּבֹּקֶר בָּא גּלַ וְהָפַךְ אוֹתוֹ עַל הַגּבַ, בַּצָּהֳרַיִם בָּא גּלַ וְהָפַךְ אוֹתוֹ עַל הַבֶּטֶן, וּבָעֶרֶב, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הִגִּיעוּ שְׁנֵי דְּגֵי זָהָב וְנִעְנְעוּ אוֹתוֹ מִצַּד לְצַד עַד שֶׁנִּרְדַּם.” הַסֵּדֶר מִשְׁתַּבֵּשׁ כְּשֶׁאִישׁ אֶחָד מַכְנִיס אֶת הַצֶּדֶף לכִַּיס וְנוֹסֵעַ הַבַּיְתָה. מַה יִּקְרֶה לצֶַּדֶף? מַה יִּקְרֶה לָאִישׁ? סִפּוּר לִקְטַנִּים וְלִגְדוֹלִים עַל הָאָדָם וְהַטֶּבַע, וְעַל הָאֶפְשָׁרוּת לְהִשְׁתַּנּוֹת. מיה לוי־ירון – גדלה ליד הים וכותבת עליו בספריה. פרסמה ספר שירה בשם "הים ידע" ושלושה ספרי פרוזה למבוגרים. האחרון שבהם, אישה בשמלה ירוקה, ראה אור ב־ 2016. הצדף הוא ספרה הראשון לילדים. אבי עופר – מאייר ויוצר סרטי אנימציה. בין הספרים שאייר: קונצרט בחולות מאת תמי שם־טוב, מכתב לביאליק מאת רינת פרימו, הדובי של פרד מאת איריס ארגמן. ...


כתיבה יפיפייה. אהבתי את הספר מאוד. גילוי נאות -המחברת חברה של משפחתנו שנים רבות. כאשר קראתי את הספר שמעתי את קולה מדבר ומספר וזה כל כך היא. ר... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ