אייל גפן

אייל גפן

סופר


1.
אחרי חמישים שנה, הבנתי שהחיים, זה עכשיו, שבמקום שמבקשים סליחה תמיד יימצא מישהו לסלוח, שלעשות טוב עולה פחות מלעשות רע, שהשמנה זה עניין של גנים, של תאים, הכל טעים... שספר הסיבות הוא הספר הכי עבה בעולם, שאשתי צודקת - שום דבר לא מובן מאליו, שצריך כוח להגיד את האמת אבל צריך הרבה יותר כוח לשמוע אותה, שאנשים שחושבים שאי - אפשר בלעדיהם הם האנשים הכי מסוכנים בעולם, שלהקשיב קרוב למה שמרגישים זה תמיד קצר יותר, שמעל לכל רופא המוח הוא יצרן המחלות ויצרן התרופות הגדול ביותר שיש, שעל כל יום שעושים טעות בא עוד יום לתקן אותה, שאני מרשה לעצמי לאבד את הסבלנות בתנאי שאמצא אותה אחרי רגע... שכואב לגלות ששינאה זה דבר יצירתי מאוד, שאני נשבע שמי שלא נישק את פריז בגשם לא טעם טעמה של נשיקה אמיתית. אייל גפן נולד ב - 1950 בקיבוץ יגור. שחק, במאי, מפיק, תסריטאי, צייר. בעלים של חברה להפקת סרטי פרסומת ותיקה. שיחק בתאטרון חיפה, בקאמרי, בבית ליסין. שיחק בעשרות סרטים ובתכניות טלוויזיה. הוביל כשחקן קמפיינים: טוטו, זוגלובק, ביטוח ישיר, איטונג, פרמטון. ניהל מערכות בחירות: מר"צ, עבודה, מרכז. נשוי לאורית, אב לדניאל....

2.
באדם הולך מתגלה השחקן, במאי ומפיק אייל גפן כמספר סיפורים מלידה, משורר רחוב שכתיבתו מזכירה בכנותה את זו של צ´רלס בוקובסקי. בכל בוקר מתעורר גפן כבר בחמש, ויוצא "לרגל" אחרי החיים. יופיים ופשטותם מתגלים היטב בשורותיו הצלולות, הכתובות בצניעות ובהומור של מי שיודע היטב שהוא רק עוד אדם הולך. מרבית הסיפורים - שירים מציגים פורטרטים של אנשים. חלקם מפורסמים - דודו טופז, אדם ברוך, שמוליק קראוס, עמוס קינן, ועוד וחלקם אנשים מהרחוב - חסרי-בית, אנשים קשי-יום, סוחרים קטנים ועוד. ייחודו של הספר ביחס האחיד למפורסמים ולאנשים "פשוטים" - כולם רק בני-אדם בדרמה אנושית. וכולם עטופים באהבה, כי כפי שכותב גפן - "כשאתה אוהב אתה בעל-הבית" והאהבה לחיים מלווה בהתבוננות, בגילויים שונים של צער, מבלי להסיט מבט ולפחד מהכאב. בספר ישנה גם ביקורת: כנגד אגרסיביות ישראלית, נגד אמנים מיופייפים, נגד דתיים שמבזים בהתנהלותם את האל, ועוד. אבל היא תמיד מסתיימת במעין מוסר-השכל קטן, משכל חכם על החיים. זהו ספר של אדם שאינו פוחד לאהוב, לשנוא ולהרגיש מכל הלב, ויודע לספר על-כך בסיפורים - שירים מדוייקים....

3.
בן 60 נסעתי לפריז לקלף מעלי קליפות שהצטברו. באתי לפריז מכונס כמו משורר מודחק שרובצת לו בגרון הרבה מליחות. ישבתי בבית קפה במונמרטר לחגוג עם עצמי את סוף החצי הראשון של החיים. פתחתי את המחשב ודיברתי בלי סוף... ברחובות פריז הייתי הכי קרוב שהייתי לעצמי בכל ימי חיי. קרבה לא מטופלת ולא מעושה, קרבה שלא באה בדרישות ולא טוענת שום טענות. נכנסתי למין גן עדן שאין בו רכושנות. סדר היום התל־אביבי כמעט נמחק מספר דברי הימים שלי. ההליכה ברחובות העיר הפכה לפואמה קטנה. לסחרחורת של ריגושים. הסתכלתי שם באנשים והבנתי שמעט זה לא מעט למי שאין לו כלום. ראיתי שפריז לא סוגרת רגליים כשהיא יושבת מול אנשים. יש בה קליפה דקה של כבוד וגאווה כמו של גברת זקנה שלא פג תוקפה. במהלך הימים בפריז התקרבתי עוד ועוד לסוד הגילוי בגלגולי הכתיבה. אחרי הרבה כוסות של יין לבן ואדום הבנתי שתודעה של גוף ונפש מולידה שפה. הבנתי שהקצת זִקנה שלי בפריז היא כמו ההיריון של המוות. בלילות פריז הייתה טבולה בחן ועליבות של מאות שנים. הפכתי שם, ברחובות, מאיש שיפוטי לאיש מתבונן. הרגשתי בפריז כאילו אני חוֹוה לידה מתמשכת. האהבה בפריז הפכה בשבילי לצלף משובח. בתוך הגלגול הזה גיליתי שאהבה קשורה לעולם של אור. לאורך הדפים כאן אני משחזר מסע קילוף עמוק וחד־פעמי שעברתי אי־פעם בחיי. אייל גפן אייל גפן , שחקן, במאי, צייר וסופר. פרסם עד כה ארבעה ספרים. בחמש השנים האחרונות הוא מטפל ויועץ לאנשי עסקים, מלמד משחק ומורה לכתיבה שיווקית. הציג עד היום שתים־עשרה תערוכות ציור בארץ ובעולם. בשנים האחרונות נסע לפריז לעתים קרובות, שם החליט מה הוא "לוקח לחצי השני של החיים". הוא העלה את הדברים אל הכתב במעין 'יומן', אותו כתב ברגישות ובסגנון מעוררי השתאות, כאשר הוא מפליא למצוא את השילוב המדויק והמרהיב בין שפת דיבור מתבקשת לבין השראה פואטית שאופפת ועוטפת את פרקי הספר. ...

4.
5.
כיצד ירד אייל גפן 59 קילוגרם בעזרת ניתוח שרוול לקיצור קיבה...


אהבתי לפריז אינה תלויה בדבר, יותר מבת עשרים וממשיכה לגדול. מישהו הבחין בזה ונתן לי את הספר "שלושים יום בפריז" שאסקר אותו לבלוג שלי. נחסכו כמ... המשך לקרוא
33 אהבו · אהבתי · הגב
ספר קסום ומלא תובנה על אדם שכל בוקר מגלה את העולם מחדש.... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ