לרשום ולא לשכוח.
כשישבתי בפגישות. בימי צילום. בימי עריכה. בשיחות כמוסות ושמעתי או הבנתי בפעם הראשונה איזה עניין מעורר מחשבה הייתי מתנתק וכותב במשפט אחד או ראש פרק בשביל לא לשכוח . פעם כתבתי בפנקס עם עיפרון שמחובר בחוט. אחרי בביפר ושלחתי לעצמי את ההודעה. אחר כך הקלטתי לתוך טייפ מנהלים. לימים בטלפון הנייד. לפני שנים נסעתי לצלם סרט ברומניה, בנמל התעופה 'אנרי קואנדה' בבוקרשט עלה לי איזה דבר מאיר עיניים. הוצאתי את הטייפ והקלטתי לתוכו. תוך שני רגעים מישהו טפח לי על הכתף וביקש שאתלווה אליו. הוא לקח ממני את הטייפ וסגר אותי בחדר אטום. ישבתי שם שלוש שעות. נכנסת פתאום שוטרת רומנייה יפה כמו מלכת אסתר. היא הביטה בי בעיניים רכות ושאלה באנגלית: מה יש לך בתוך הטייפ..? הסתכלתי עליה בעיניים גדולות והתחלתי לצחוק... אמרתי לה, מחשבות שעולות לי. למי אתה כותב אותן, היא שאלה בחשדנות. אמרתי לה, לעצמי, וכל מה שרציתי זה להיות איתה בחדר לא יקר במלון. היא הריצה את הטייפ אחורה עצרה ולחצה על פליי. נשמע מתוכו משפט בקולי. היא ביקשה שאתרגם לה לאנגלית. תרגמתי:
'אף פעם לא תדע מה זה אושר עד שתתחתן, ואז יהיה כבר מאוחר מדי...'
היא פרצה בצחוק והחזירה לי את הטייפ, ואני "החזרתי" לה מתחת לשולחן 500 דולר...
בשבילי המשפטים האלה הפכו לספר הוראות מאד שימושי.
אלה משפטים הראשונים שרשמתי.


יכולתי לעשות קסמים על הלקוחות שלי בתנאי שהקסמים האלה עבדו קודם עליי.


אף פעם אל תוותרו על מה שמגיע לכם. החיים קצרים מדי בשביל לעבוד בחינם.


מי שלא משנה את דעתו העסק שלו עלול למות מוות מוקדם.


רוב הזמן לא ניסיתי להבין את העולם. רוב הזמן ניסיתי להתאים את עצמי אליו.


בעסקים מה שהכי אובייקטיבי הוא הרווח.


נודניק זה אחד שמדבר כל הזמן על עצמו כשאתה רוצה לדבר על עצמך.


חשוב לתת ציונים טובים בקול רם. הציונים האלה שומרים עלינו.


כשאתה עסוק במכירה, אתה צודק רק אם מכרת.


בעסקים אף אחד לא מבקש רחשי לב ואף אחד לא מספק אותם. הכול אינטרסים.


בעסקים המציאות לא תמיד מתכתבת עם אנשים מוסריים