חוה פנחס-כהן

חוה פנחס-כהן

סופרת


1.
ספרה השישי של חוה פנחס כהן הוא טריפטיך שירים המהווה פרק מתוך מהלך רחב ועמוק של מסע אישי ונשי. בפואטיקה הייחודית למשוררת שקנתה לה מקום מרכזי בשירה העברית החדשה, פורשים השירים מהלך ארס פואטי של מסע מתוך הגוף ומתוך השפה, בין שתי תרבויות שהמקום, הזמן והאישה מאחדים אותן - בין התרבות היהודית היושבת במזרח לתרבות המערבית נוצרית שהיא בת השיח הדומיננטית הקרובה לה. הגנן הוא מחזור שירים ארס פואטי שעוקב אחר התבוננות אישה בעולמה של הגנן, המנהלת איתו דיאלוג על דרך התהוותה של יצירה. הכלבתא, הינו מחזור שירים שני במבנה הטריפיך, בהשראת הציירת פאולה רגו, אשר מורכב מרצף תמונות של אישה כלבה המתבוננת בעולם מנקודת ראותו של הולך על ארבע. חותם את הספר מחזור שירים שלישי, שירי יפו, המתאר עיר שוליים מעורבת שפות ותרבויות. הדוברת הוא אישה המכונה שרמוטה. דרכה עוברים גברים ומבטים, מהם היא מעצבת עולם עצמאי, שבו מערכת היחסים של הגוף, השפה וההולדה נושאת משמעות אישית מעבר לנורמה החברתית....

2.
שירי ``נהר ושכחה`` ספרה השלישי של חוה פנחס-כהן, הם ביטוי להתמודדות של אדם באמצע חייו עם תחושת החלוף האישית, שאינה עומדת בנפרד מנוף הארץ ומתחושת החלוף הקולקטיבית. זוהי יצירה של אשה הנקרעת בין ביטויה כאם וכרעיה באהבה ובמשפחה לבין המשיכה לעולם הלימוד והאמנות. הספר נע מן השיר הלירי הקצר ועד לפואמה רב קולית, המרחיבה את הארכיטיפ הנשי מעבר לזמן ולמקום. חוה פנחס-כהן עורכת את כתב העת לספרות אמנות ותרבות יהודית ``דימוי``, כותבת סיפורי ילדים וביקורת. בשנת תשנ``ה זכתה בפרס ראש הממשלה. ספריה הקודמים: ``הצבע בעיקר``, זכה בפרס ע``ש ירוחם לוריא, עם עובד 1989. ``מסע איילה``, סדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד 1994....

3.
שירי אורפאה הוא קובץ שירים של חוה פנחס - כהן העוסק בנושא אחד, במהלך זמן מוגדר, סביב הפרידה, האובדן והמוות. זוהי תקופה דרמטית בחיי היחיד והמשפחה, בה מרוכזים המאמצים לראות את החיים, למרות ובצל המוות המאיים. ולאחר מותו של אדם אהוב לחפש דרך לחיות עם ההעדר. עם קיום בתוך הוויה על סף הריק. השירים אינם נושאים אופי דוקומנטרי, אינם ממוקדים דווקא במקרה פרטי, עובדתי, הם מהווים ניסיון למסע בחיפוש אחר משמעות, בזמן המבטא את האבסורד והבלתי אפשרי. חוה פנחס - כהן עורכת את כתב העת לספרות, אמנות ותרבות יהודית דימוי, כותבת סיפורי ילדים, ביקורת ובעלת טור במעריב. בשנת תשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה....

4.
ספר שיריה השני של חוה פנחס כהן. תמונות שהן לעיתים כמו טבע דומם, שתמיד איזו רוח פורעת אותן, במובן הקונקרטי והמטפורי. שירה הנטועה במציאות נשית (גם אימהית) ויומיומית כמו במקורות העבר והיהדות. ראשוניות ארצית, גם ארוטית ורוחנית מצטרפים לפואטיקה ייחודית ורבת רבדים. ...

5.
ספר שירים חמישי לחוה פנחס - כהן. שירה מתוך התבוננות בעולם פנימי בחסות העדר, אלמנות כמצב נפש המחפש פירוש. עולם פנימי המשקף תמונה דיסהרמונית ומפורקת, שרק השפה יכולה לאחד אותה להוויה אמנותית אחת. משיח, מחזור שירים המהווה מטפורה למתח בין ציפייה לגאולה אישית, במונחי זמן אינסופיים, לבין גאולה השואבת ממקורות קדומים ונוצריים, ויכולה להתממש בנוכחות אנושית. חוה פנחס - כהן היא עורכת כתב העת לספרות, אמנות ותרבות יהודית "דימוי", ומרצה לספרות. בשנים תשס"ב - תשס"ג היא עמית מחקר במכון הרטמן, שמהווה עבורה מקום מלא השראה. הספר זכה בפרס אלתרמן לשירה לשנת 2002....

6.
חוה פנחס כהן על הסיבות להולדת הספר הזה: ספר השיחות הזה מכניס לסדר ולסיפור מאורגן את מה שיכול היה להמשיך ולהסתובב בין הספרים ובין המילים ובשיחות האקראי. שנים ארוכות הכרתי את ישראל אלירז, כמורה ב"כרם", כמחזאי, כפרוזאיקן, ככותב ליברית וכמשורר. תהליך ארוך של היכרות צומחת ומשתנה. שנים שבהן גם אני משתנה, מגלה את זהותי כעורכת, כמשוררת, כאדם הרודף אחר הזמן והשפה. המוטיבציה הגדולה שלי לקיים את השיחות, היתה לגלות את הדברים שבין השורות, את האדם שמאחורי המילים. את הפואטיקה ההולכת ונערמת בספרים, בזה אחר זה. שירתו של אלירז מתנהלת ומתהווה בעיקרה מתוך התנועה ומתוך הנוף. שירה "מקומית", המזוהה עם נופי הארץ, עם האהבה לארץ, מושכת ומרתקת אותי תמיד, והרגשתי שישראל אלירז — משורר ללא הצהרות פוליטיות או אמירות אידיאולוגיות — דווקא הוא בונה בדרכו שלו שפה המתייחסת למקום הטעון הזה. ספר השיחות הוא מסע של היכרות בהליכה תרתי משמע, שכן זוהי הליכה בתוואי ספירלי, סיבובי. לכל שיחה היה נושא, אבל מצאנו עצמנו הולכים וחוזרים לנושאים שפיעמו וחתרו מתחת לכתיבה וחוזרים אל הקשר שבין הכתיבה לבין מקום וזמן שבו אנו חיים. וכן, עסקנו רבות במשמעות ה"הליכה" בנוף, בארץ ובדרך שבה מתוך ההליכה נוצרת השפה, השירה בספריו הראשונים של אלירז. שיחות, יש שהן דיבור אינטימי, הזדמנות לפתוח ולהיפתח, לגעת בדברים ובזרמים המסתתרים מתחת למציאות הפורמלית, שבה ספרים רואים אור, שבה יש מחיצה ומראית עין המפרידות בין הפנים לחוץ. השיחות חילצו מאיתנו את ה"סיפור" האישי; "עכשיו כשאני יושב ומדבר איתך אני רואה שיש לי סיפור. אף פעם לא חשבתי שיש לי סיפור," אומר אלירז בשיחה הראשונה". ישראל אלירז אומר: "באתי עד ה־75 ועדיין זוהרת לפנַי ילדותי הרחוקה בירושלים. כל חיי, ככל שכתבתי את ספרַי, סירבתי להתבגר, אבל הזקנתי. איני מקל ראש במסע שעשיתי עם הורי, ילדי, אשתי והמון האנשים שפגשתי ברחוב הראשי של הספרות, השירה, התיאטרון והמוזיקה. אנשים טובים מהם כבר לא אפגוש. כשהחלו השיחות האלה עם חוה נתמלאתי פחד. ידעתי שעם תמלולן ייעלם הקול הדובר, ובהיעדר האנרגיה הקולית הדברים מתרוקנים מעט מנשמתם. אני מקווה שהקורא ישמע את קולי ולא יקרא רק את המילים. השיחות אינן פוטרות אותו מללכת אל ספרי השונים המלווים אותי יותר מחמישים שנה." ...

7.
8.
חוה פנחס-כהןמשוררת, עורכת ומרצה לספרות, למדה ספרות עברית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית. מאז 1989 עורכת את דימוי, כתב העת לספרות, אמנות ותרבות יהודית.מאז 2007 מנהלת אומנותית של כיסופים, כנס סופרים ומשוררים יהודים....

9.
10.
11.






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ