“אינני יודע אם נוצר מין גל כזה בשנים האחרונות של ספרות ישראלית בדיונית המשתדלת לשמר איזה רקע היסטורי אותנטי לעלילה (מחשבה חומרית לעתיד בנוגע לסיכויי התרגום לשפות שימושיות בעולם ? מממ ?!)- או שסתם יצא לי בפוקס לקרוא כמה וכמה כאלה, אבל יש מצב שכבר מנתחים את הסוגיה מזה זמן בחוגי הספרות הפופולריים באקדמיה, על שלל 15 תלמידיהם (מה, לא סיפרו לכם שמדעי הרוח והחברה מתבטלים מאליהם בסביבה של אקלים קפיטליסטי ?”

“ספר מצוין חד משמעית ויתרה מכך אמיר בן דויד סופר מצוין גם כן . שני ספריו עושים את העבודה ופוגעים בהוויה הישראלית בלי להתחנף ובאופן אותנטי . לא חסרים היום סופרים שלא יודעים לכתוב סיפור מעבר ל"הפקה" מנופחת ,לתיאורים אינסופיים והתרגיל היחיד שלהם הוא להפוך את הסיפור שלהם לתקופתי ובכך יוצאים ידי חובה . לא כך המקרה של פלאפל אוסלו . ראשית לדמות הגיבור יש עומק ושאר הדמויות מעניינות גם הן אפילו אלו השליליות”

“בסך הכל אני מחבבת פלאפל. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כשאני רעבה, ככל הנראה אעדיף אוכל איטלקי או אסייאתי, אבל מדי פעם, גם פלאפל זו אופציה ממש נחמדה. גם "פלאפל אוסלו" לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. למעשה, הספר שכב למעלה משנתיים על המדף עד שהואלתי בטובי להגיע אליו. אבל כמו שהמאכל יכול להיות מרענן, כך היה גם הספר. "פלאפל אוסלו" מספר על פרוספר לנון לומברוזו. פרוספר על שם סבו מצד אמו, ולנון על שם ה-לנ”

“ספר מצוין . הדמות הראשית חוזרת אל אירוע מהעבר ששינה את עתיד המשפחה ונגלה לנו רק בסופו . על פניו זהו רומן עכשווי של גבר נשוי העומד על סף פירוק נישואיו ועתידו המשפחתי אב לאט לאט אנו נחשפים לעברו יחסיו עם הוריו והיחסים ביניהם וכל זאת באנלוגיה לחייו ומצבו הנוכחי . על הדרך נשחטות גם כמה 'פרות קדושות' שדור ההורים / הסבים האמינו בהם כי כך נאמר להם . הנאיביות נעלמת שוב בשני מישורים הפרטי והציבורי ולגיבור”

“אינני יודע אם נוצר מין גל כזה בשנים האחרונות של ספרות ישראלית בדיונית המשתדלת לשמר איזה רקע היסטורי אותנטי לעלילה (מחשבה חומרית לעתיד בנוגע לסיכויי התרגום לשפות שימושיות בעולם ? מממ ?!)- או שסתם יצא לי בפוקס לקרוא כמה וכמה כאלה, אבל יש מצב שכבר מנתחים את הסוגיה מזה זמן בחוגי הספרות הפופולריים באקדמיה, על שלל 15 תלמידיהם (מה, לא סיפרו לכם שמדעי הרוח והחברה מתבטלים מאליהם בסביבה של אקלים קפיטליסטי ?”

“ספר מצוין חד משמעית ויתרה מכך אמיר בן דויד סופר מצוין גם כן . שני ספריו עושים את העבודה ופוגעים בהוויה הישראלית בלי להתחנף ובאופן אותנטי . לא חסרים היום סופרים שלא יודעים לכתוב סיפור מעבר ל"הפקה" מנופחת ,לתיאורים אינסופיים והתרגיל היחיד שלהם הוא להפוך את הסיפור שלהם לתקופתי ובכך יוצאים ידי חובה . לא כך המקרה של פלאפל אוסלו . ראשית לדמות הגיבור יש עומק ושאר הדמויות מעניינות גם הן אפילו אלו השליליות”

“בסך הכל אני מחבבת פלאפל. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כשאני רעבה, ככל הנראה אעדיף אוכל איטלקי או אסייאתי, אבל מדי פעם, גם פלאפל זו אופציה ממש נחמדה. גם "פלאפל אוסלו" לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. למעשה, הספר שכב למעלה משנתיים על המדף עד שהואלתי בטובי להגיע אליו. אבל כמו שהמאכל יכול להיות מרענן, כך היה גם הספר. "פלאפל אוסלו" מספר על פרוספר לנון לומברוזו. פרוספר על שם סבו מצד אמו, ולנון על שם ה-לנ”

“ספר מצוין . הדמות הראשית חוזרת אל אירוע מהעבר ששינה את עתיד המשפחה ונגלה לנו רק בסופו . על פניו זהו רומן עכשווי של גבר נשוי העומד על סף פירוק נישואיו ועתידו המשפחתי אב לאט לאט אנו נחשפים לעברו יחסיו עם הוריו והיחסים ביניהם וכל זאת באנלוגיה לחייו ומצבו הנוכחי . על הדרך נשחטות גם כמה 'פרות קדושות' שדור ההורים / הסבים האמינו בהם כי כך נאמר להם . הנאיביות נעלמת שוב בשני מישורים הפרטי והציבורי ולגיבור”