“שאלה: מה המשותף בין הרצל בעת כתיבת ספרו "אלטנוילנד", לבין שחקן כדורסל? תשובה: כמו ששחקן כדורסל לפעמים קולע ולפעמים לא, גם הרצל לפעמים קלע ולפעמים לא, בדמיונו ובחזונו איך תיראה ארץ ישראל כשתהפוך למדינה. הספר הנו ספר עלילתי, אך קראתי אותו יותר בתור מסמך מעניין שצולל את תוך נבכי מוחו של דמות היסטורית ציונית מעניינת ביותר, בנימין זאב הרצל. בקצרה על העלילה: הספר מספר על בחור צעיר יהודי אוסטרי משכ”

“עוד טייק של נצחיה ומלחמתה במכחישי הציונות ברשתות החברתיות, והפעם לקרוא לראשונה בחיי את החזון של תיאודור הרצל. זה משהו שמעולם לא עשיתי בעבר, ואפילו הכנסתי את הספר לרשימה בשם "המפורסמים שלא קראתי". ספר שכולם יודעים עליו, ברור להם מה כתוב בו, ושאיכשהו באיזו שהיא דרך הוא גם תרם לבניית המדינה הזאת שאחנו חיים בה עכשיו, כלומר הוא השיג את המטרה שלמענה נכתב, שיכנע את קהל הקוראים ואולי גם אנשים אחרים שלא קר”

“(משולבים "ספויילרים", אלא מה) ברשותכם אתחיל מאנקדוטה אחת, קטנה ושולית. במהלך החופש הגדול נסענו לבקר את הוריי היקרים שיחיו בצפון, ועל הדרך יצאנו גם עם הילדים אל אחת האטרקציות המפורסמות (והזולות) בצפון כיום - הרכבלית, וכמובן שהילדים נהנו מאוד. פחות מחודש לאחר מכן, אני קונה את הספר "אלטנוילנד", של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. ומה מאוד נפלאתי כאשר קראתי על חזונו, שבשנת 1923 יפעל בחיפה רכבל חשמלי”

“ספר חובה במיוחד בתקופה בה ניטש קרב על זהותה של ישראל, ולו על מנת להבין עד כמה אנו רחוקים/קרובים מהמדינה אותה דמיין הרצל. מעבר לנאיביות, הרומנטיזציה והאוטופיה המאפיינים את הספר לאורכו ולרוחבו, ושעליהן נכתב רבות, מעניינת דווקא הדינמיקה הפוליטית של חברת היהודים החדשה: אינטריגות, פופוליזם מול מחויבות ומקצועיות, קיצוניות מול ליברליות, סוציאליזם מול קפיטליזם. עושה רושם שהרצל תפס את עצמו ברגע מסוים, כא”

“שאלה: מה המשותף בין הרצל בעת כתיבת ספרו "אלטנוילנד", לבין שחקן כדורסל? תשובה: כמו ששחקן כדורסל לפעמים קולע ולפעמים לא, גם הרצל לפעמים קלע ולפעמים לא, בדמיונו ובחזונו איך תיראה ארץ ישראל כשתהפוך למדינה. הספר הנו ספר עלילתי, אך קראתי אותו יותר בתור מסמך מעניין שצולל את תוך נבכי מוחו של דמות היסטורית ציונית מעניינת ביותר, בנימין זאב הרצל. בקצרה על העלילה: הספר מספר על בחור צעיר יהודי אוסטרי משכ”

“עוד טייק של נצחיה ומלחמתה במכחישי הציונות ברשתות החברתיות, והפעם לקרוא לראשונה בחיי את החזון של תיאודור הרצל. זה משהו שמעולם לא עשיתי בעבר, ואפילו הכנסתי את הספר לרשימה בשם "המפורסמים שלא קראתי". ספר שכולם יודעים עליו, ברור להם מה כתוב בו, ושאיכשהו באיזו שהיא דרך הוא גם תרם לבניית המדינה הזאת שאחנו חיים בה עכשיו, כלומר הוא השיג את המטרה שלמענה נכתב, שיכנע את קהל הקוראים ואולי גם אנשים אחרים שלא קר”

“(משולבים "ספויילרים", אלא מה) ברשותכם אתחיל מאנקדוטה אחת, קטנה ושולית. במהלך החופש הגדול נסענו לבקר את הוריי היקרים שיחיו בצפון, ועל הדרך יצאנו גם עם הילדים אל אחת האטרקציות המפורסמות (והזולות) בצפון כיום - הרכבלית, וכמובן שהילדים נהנו מאוד. פחות מחודש לאחר מכן, אני קונה את הספר "אלטנוילנד", של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. ומה מאוד נפלאתי כאשר קראתי על חזונו, שבשנת 1923 יפעל בחיפה רכבל חשמלי”

“ספר חובה במיוחד בתקופה בה ניטש קרב על זהותה של ישראל, ולו על מנת להבין עד כמה אנו רחוקים/קרובים מהמדינה אותה דמיין הרצל. מעבר לנאיביות, הרומנטיזציה והאוטופיה המאפיינים את הספר לאורכו ולרוחבו, ושעליהן נכתב רבות, מעניינת דווקא הדינמיקה הפוליטית של חברת היהודים החדשה: אינטריגות, פופוליזם מול מחויבות ומקצועיות, קיצוניות מול ליברליות, סוציאליזם מול קפיטליזם. עושה רושם שהרצל תפס את עצמו ברגע מסוים, כא”