צבי לוז

צבי לוז

סופר


1.
"מקום ייחודי במרחב היצירתי של בני הדור השני תופסת הטרילוגיה של צבי לוז (...). לוז נחלץ מן המודל המוכר של ספרות הקיבוץ: יצירתו מתבוננת בקיבוץ כ'מקום' (...). "בטרילוגיה שלו נערכים שלושה דורות של משפחה אחת, משפחת סגל, הצמודה לאדמה, לעונות השנה ולנוף. המשפחה השורשית יצרה לה מיתוס מייסדים משלה – 'אגדות המקום' – מיתוס לא קולקטיבי, משפחתי, שאותו היא מעבירה מדור לדור". (שולה קשת: ספרות הקיבוץ – מאה שנים לתנועה הקיבוצית). והנה, המיתוס שקושר את המשפחה למקומה, הוא שחושף את הפערים שבין דורותיה. על הרקע הערכי ניכרים יותר שינוייה של "רוח הזמן": ההלכה האידיאית מתרופפת למעשה, משתנה גם אורח החיים ואפילו "האגדות" יורדות מגדולתן; אך עדיין לא נותקה ה"סאגה" ממקומה. צבי לוז, בן דגניה ב' וחבר הקיבוץ, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות. ...

2.
קובץ מאמרים על ``גילוי וכיסוי בלשון``, מסתו הפיוטית של ח``נ ביאליק, שהיא גולת הכותרת של הגותו ופנינת הגות במחשבה הפואטית העברית של ימינו. לקט המאמרים המובא לפנינו משקף את ריבוי הפנים שניתן לגלות במסה ייחודית זו, שזכתה לשבחי המבקרים בני דורו של ביאליק ולא פסקה מהיות נושא מחקר לחוקרי הספרות לדורותיהם. טקסט המסה נדפס כאן לנוחיות הקורא כדי שיוכל לעיין בו תוך כדי קריאת המאמרים. הספר מיועד לכל אוהבי הספרות, לחוקרים, למורים ולתלמידים. על ``גילוי וכיסוי בלשון`` הוא השישי בסדרת ``אופקי מחקר``, המייחדת כל אחד מקבציה ליצירה אחת חשובה, הנגלית בריבוי פנים מרתק, באמצעות הפרשנויות השונות....

3.
4.
יוסף צבי רימון נמנה עם ראשוני המשוררים הארצישראליים, בתקופתו - מהעלייה השנייה ובמשך המנדאט הבריטי - הלך בצד והצניע לכת, אך שירת היחיד דיברה אל יחידים, שוחרי הבעתו. הגורם המכונן של שירתו, חוויית נוכחות אלוהית השורה בכול, ייחד אותו על רקע הספרות העברית בת זמנו. רימון היה מחדשני צורת השירה המקוריים בעברית: מן הראשונים שפתחו מסגרות פואטיות והסירו מגבלות כדי להתבטא בריתמוס חופשי ונועז. כחדשן המריא בחזונותיו עד השמים, מבלי לזנוח אחיזה ממשית בקרקע. השראתו הרגליגיוזית מצאה לה רגעי חסד אסתטיים, גילומים דיאלקטיים מורכבים, שמקרבים את ראייתו הייחודית, הנפלית, אל הקורא הקשוב. במבט מסוף המאה אל תחילתה, מתלבט רימון כמייצגו של חופש הרוח, עצמאות אמנותית המתבטאת דווקא בשירתו של אחד משומרי האמונים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב`, פרופסור לספרות באוניברסיטת בר אילן, פירסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומאנים....

5.
הלל עומר נמנה עם חבורת צעירים, שנתלקטה בנות הארבעים סביב חוברות ילקוט הרעים. שירתו נתייחדה מתחילתה בצמידותה להוויה הארצישראלית, המתגלה כמערכת של מראות שתייה, וניתן בה ביטוי עז להוויה הפלמ``חית ולמלחמת השחרור. המראות הם הגורם המכונן של שירה זו, ובהם תלויים ערכיה הפואטיים והתמאטיים; ולכן מעיקרה, זו שירה ארצישראלית מובהקת. בתהליך התפתחותה חל בה, לכאורה, מיפנה חד - מהבעה עכשווית, צמודה אל מקום וזמן, אל הבעה ארכאית וארכיטיפית. למעשה, אין זו מהפיכה פואטית אלא התפתחות פנימית, עיקבית, של הנחות יסוד ראשוניות, הגלומות במערכת המראות; כי שירת הלל, בכל שלביה, מצייתת להגיון הפנימי שלה עצמה. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב`, פרופסור לספרות באוניברסיטת בר אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומאנים....

6.
7.
שדה איש יוצא דופן היה בדורותיו - דור תש"ח ודור המדינה - ואף משך תשומת - לב ביקורתית רבה, לטוב ולמוטב. שירתו ועיוניו היו מכוונים כמאמץ אחד של חיפוש רוחני נועז, הדוחה בהחלטיות כל מה שאינו מקדמו לתכליתו ומתבטא לעתים בפתוס של הטפת "אמיתות". מתוך כפירה ערכית בהוויה האזרחית הגלויה הוא חותר בעקשנות נחרצת אל הוויה נכספת, "המציאות האחרת", ושתי ההוויות תלויות זו בזו ומהוות יחדיו גורם מכונן, המכתיב גם ערכים צורניים וגם ערכים תמטיים. בקשת "המציאות האחרת" משתמעת כמחאה על המציאות של ימי סוף המנדט ותחילת המדינה, ואילו התקבלותה והשפעתה על דורות של קוראים, צעירים בעיקר, מאז שנות ה50 - ועד ימינו, מעידות כאחת על נחיצותו של המסר שלה בזמנה גם בקהל הרחב. עד כה טרם התחבר חיבור פרשני מקיף המאיר את מכלול ערכיה של שירת שדה. מונוגרפיה זו ממלאת צורך דחוף בהבהרת הסגוליות של משורר אמת. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר - אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

8.
אורי ברנשטיין נמנה עם משוררי הגל החדש, שניעור בשנות החמישים וגאה בשנות השישים, אבל הוא מימיו לא השתייך אל אסכולה מוגדרת, אלא שמר על ייחודו בערכיו האמנותיים ובערכיו ההגותיים. בפואטיקה שלו ניכרת העדפת המאוזן והמובלע על המתפרץ והחשוף, כאשר כוחות היוליים אינם מושתקים אלא מהבהבים מן העומק. במתימטיקה שלו גובר הפיכחון על האפילה, השפיות נתפסת כהצלה מאיומים תהומיים. הגורם המכונן של שירה זו נודע ביחס מיוחד אל חלוף הזמן, ממנו נקבעת חוקיות פנימית, תואם בין דרכי העיצוב לעולם המעוצב. הביקורת השוטפת החמיאה לשירה זו מהתחלותיה ועד בגרותה, אבל לא הוציאה אותה לרשות הרבים. מונוגרפיה זו היא מחקר ראשון, המקיף את צדדיה המורכבים של שירת ברנשטיין לאור החוקיות הפנימית שלה....

9.
10.
עוזר רבין נמנה עם חבורת ילקוט הרעים, כתב עת של צעירים בשנות הארבעים ששיקף מודעות דורית ארץ ישראלית. רבין נתייחד מכל הרעים בהתכנסותו העקבית בעצמו. שירתו מגלה אחדות מיוחדת, הנקבעת מתוך אחדות `הנפש` השרה, או מקבילותיה `הנשמה והרוח`. מושגי מפתח אלה מצויים תמיד ביחסי גומלין בעייתיים עם `הגוף הגו`. הפואטיקה המיוחדת לו מכוונת לשיקופה של סובסטאציה אפלה זו - `נפש נשמה רוח`; קשייה של הנפש ונפתלותיה הם קשייה הפואטיים של ההבעה, חיספוסי הנשמה הם חיספוסי לשון, השתבורתה של הסובסטאציה הפנימית מולידה את `השיר רסוק האברים`, הארות פנימיות הן הברקות של ביטוי משוכלל ושל עיצובים מיבניים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב`, פרופסור לספרות באוניברסיטת בר אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומאנים....

11.
12.
13.
14.
בחיבור זה נקוט המונח "פילוסופיה" ללא כל התחייבות למובנו כדיסציפלינה אקדמית, אלא להוראתו הרחבה והגמישה כמטעני הגות ורגש, הלכי רוח ונפש ומסרים היסטוריים - חברתיים. על בסיס ההכרה כי חשיבותה של שירה מושגת רק מתוך תואם נכון שבין ערכיה האמנותיים לערכיה הפילוסופיים, נבחנת מחדש סדרת ה"פסגות" שבשירה העברית במאה העשרים. שיטת הבחינה הנהוגה כאן, מתמקדת מדעת ביסוד הפילוסופי בלבד, ב"בשורות" או ב"מסרים העקרוניים" של מיטב הליריקה העברית במשך חמישה דורות: החל ב"תחייה" של ראשית המאה, המשך לתקופה הארצישראלית של "מדינה בדרך", עבור ל"דור בארץ" ותקופת מלחמת השחרור, ודרך תקופת המדינה המוקדמת והמתבססת עד לתקופה האחרונה עם "מפנה האלפים". סדרת הפילוסופיות הגלומות בפסגות שירתנו, חושפת את החשובות והעקרוניות שבבעיותינו היהודיות במאה הגורלית ביותר מאז החורבן. מתגלה בה "רוח הלשון העברית" הקושרת זיקות דיאלקטיות בין היחיד, הלירי והאידיוסינקרטי, לבין העם ומהלכיו ההיסטוריים. צבי לוז, חבר דגניה ב', פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר - אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

15.
16.
17.
18.
המושג "עיקר לירי" מוצע בספר זה כערך פואטי - יצירתי המאפיין באורח מובהק את הליריקן, ומעמיד את "האני האותנטי" שלו קודם לכל מה ש"מחוץ לאני", כלומר העולם ובריותיו, מכאן נובע המתח שבין אימפולסים הפוכים, שפועלים יחדיו כעיקר מקוסב ואחד: בבחינת הנטייה להתייחד כבמגדל שן איזוטרי, ובה בעת לחרוג החוצה ולהתאחד עם אובייקטים שמחוץ לאני. כדי ליישב בין הנטיות בתנועה דו - סיטרית ואחת, מקיימת השירה שלוש משימות: המשימה להיחלץ מסגור - ה"אני", לבטל את הגבול המובנה בין הסובייקט לאובייקטים ולהיפגש בעולם; המשימה לחרוג מן הבדידות הקיומית אל עבר הזולת ולהגיע לפגישה אנושית, ששיאה באהבה הארוטית; המשימה לתקן אי - שלמות אישית מתוך פגישה עצמית, וירידה לנבכי התת - מודע וצפונותיו - שלושת המשימות נועדו אפוא יחדיו מתוך שאיפה להיפגש. בדרכה החתרנית מיישבת השירה בין נטיות הפוכות ומביאה לידי "תגליות" שאין שום דרך לגלותן מלבד בדרך השירית. בספר מובאים פרקי ניתוח של שירים ייצוגיים מפסגות הליריקה העברית במאה ה20 - , ואלה מוכיחים את הרב - גוניות והרב - צדדיות שבשימושי אותו עיקר לירי, שבכל הוואריאציות שלו נותר לבסוף הליריקן האחד והיחיד במבעו. צבי לוז, חבר דגניה ב' ופרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר - אילן. פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

19.
מצבה שנשכחה בשולי הגדר של הקיבוץ הוותיק מעוררת בדור השני והשלישי גירסות רבגוניות מימי דור המייסדים. המציאות כאן ועכשיו משפיעה על המספרים ומשתקפת בנסיונם להבין ולספר את העבר. פלגים וזרמים שבהווה מחפשים את שורשיהם בעבר, דרך הצומת של האיש המיסתורי המת. במהלך הדברים חורגת העלילה במסגרותיה ומפליגה באפשרויות שככל שהן דמיוניות, אינן מאבדות את קשריהן עם מציאות היסטורית של הווית בראשית ונוצרת קירבה פנימית בין דמויות המספרים שבהווה לבין קודמיהם במקום. ...

20.
21.
ארבעת מדורי הספר על החיים ועל החיים שבכתב מאת צבי לוז, משמשים כאבני פינה לבניין אחד. המדור הראשון "עם המקרא", מקיים קשר דיאלוגי עם מקור חי ומאתגר. בין אם בהיענות למקור המקראי ובין אם במחלוקת עמו, עדיין "הלשון המקראית האצילית מחייבת" - בהיותה אחד מסודות קסמה של תרבותנו העברית-היהודית. המדור השני "ניסיונות בפואטיקה", דן בתודעתה העצמית של שירתנו החדשה, שחידשה מושגים פואטיים משלה, כדי להתגדר באופן לירי, וכדי להעניק משמעות לחתירה אל פסגות ותהומות. המדור השלישי "ייחודי שירה", מפרט כמה מאותן חתירות והמראות, שחשפו כל אחת בדרכה השגות ארכיטיפיות. הדוגמאות מייצגות שלוש תקופות: ראשית המאה ה-20, אמצעה וסופה. המדור הרביעי, "האתגר הביקורתי", מנסה להפיק לקחים ולהציעם כמידות להערכה ביקורתית, המנוסחת כהבחנות פואטיות מיוחדות לשירה העברית. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב´ ופרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן, הוא איש רב פעלים, העוסק בהגות, כתיבה ספרותית וביקורת הספרות. פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות....

22.
23.
24.
25.
במסות המכונסות בספר אור חוזר, חותר צבי לוז לסכם יובל שנות פעילות ספרותית כיוצר, מורה וחוקר. יש בהן מבט חוזר אל תובנות שנותרו פזורות בעשרות כתביו, בביקורת, במונוגרפיות ובעיונים פואטיים. מן המסות עולה ניסיון למיצוי לקחים ולבחינה חוזרת של הנחות, שהיו נקוטות בידי המחבר ושימשו לו כחומר לחמשבה, אולם לא כשיטה מחייבת. הלקח העיקרי של צבי לוז הוא: שרצוי להתבונן בגילויי הספרות מהיבטים מגוונים, ובעיקר מן ההיבט האינטואיטיבי או האמפטי. לוז טוען כי הגישה לספרות יפה אינה יכולה להתגדר במסגרת, אלא מסתברת בהכרח מאותן תובנות חיות. האור החוזר מוטל בספר זה על כמה ממושגי היסוד הביקרותיים, שנחשבים כמובנים מאליהם, ודווקא משום כך הם טעונים בחינה עדכנית חוזרת ממרחק של זמן ואופן התבוננות דינאמי ומשתנה. בניסיון זהיר ומחויב לטקסט ולמשמעויותיו עורך המחבר עימות בין שני צדדים שבו: היוצר מול החוקר. ערכים שנתגלמו ביצירתו נבחנים כאן בעיניו של הפרופסור הוותיק, ובמובן זה חותרות המסות באור חוזר לבירור שאלה מתבקשת: האם קיימת הצדקה להשוואה, שהרי צדדים סותרים אלו, מקורם בדחפים שונים בעיקרם. ואולי דווקא המניע היצירתי והמניע הביקורתי טמונים יחדיו באחדות האישיות, ורק הגישות השונות הן שמוציאות לאור ומחדדות הבחנה בין הצדדים השונים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב´ ופרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות....

26.
בספר זה מושם הדגש על הנטיה החתרנית. על תחיית הלשון נעורו בה דחפים לפריצת גבולות, לחריגה ממסגרות ולהפקעת סמכויות ונורמות....

27.
המסות הכלולות בקובץ זה, משלבות דיון עיוני - רוחני בחשבון - נפש אישי - ובכך הן "פרטיות". אותו ציר שנמתח בגלוי ממסה למסה מבריחן יחדיו, כמאמץ עקבי לחשוף יחס חי אך ביקורתי, וזה המכונה מריבה עם האלוהים. מדובר בזיקה לא דוגמטית ועצמאית למושגיה המקודשים של יהדותנו - בראש לכל למושג - המושגים "אלוהי ישראל", וממילא לתוצאותיו המתחייבות כ"מקור הסמכות ההלכתית" וכ"ערכי המסורת". הדגשה חוזרת ונשנית של פרטיות ושל יחס אישי, מצהירה מלכתחילה על גישה חופשית מעיקרה, פתוחה ומעוררת לחשוב על הכול מחדש. למדוד במידות פרטיות את הערכים הכלליים, לקבל ולדחות משנות סדורות, לקבל ולדחות "מצוות אנשים מלומדת", ואף את המוסכמות כמקודשות. המחבר, בן קיבוץ חילוני וחבר קיבוץ, מנסה לסכם לעצמו מה שאינו ניתן להסתכם - את ניסיונו ביובל שנים של "חיפוש אלוהים". אכן, חיפושו עוד לא הגיע, ואולי לא יוכל להגיע לידי "ממצא", כי לאור ערכיו "היחסיים" אי אפשר כלל להשיג שום "ממצא מוחלט" (להשיג - תרתי משמע, לדבוק בפועל ולתפוס ברוח). ובכל זאת, אומר לו ניסיונו זה שלא להיוואש ולהמשיך במאמציו, ולו רק כדי ללטש יותר ויותר אותו מושג פרטי, "הנכון לו"; כי אולי דווקא פרטיותו היא שמטעינה בו תוקף טמיר ומיוחל. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב', פרופסור אמריטוס לספרות עברית . באוניברסיטת בר - אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

28.
29.
30.
31.
32.
ספרו של צבי לוז התגלמויות של מציאויות הוא שלישי בטרילוגיה מחקרית שעניינה היבטים עיוניים שונים בשירה העברית החדשה, החל בדיון פואטי המייחד כל אחד ואחד מן היוצרים, עובר לזיהוי אבני - שתייה מהן ניבנות השירות השונות, וכלה בהיבטים פילוסופים המשוקעים בשירים למיניהם. הספר משלים את השניים הראשונים בטרילוגיה: היסוד הפילוסופי בשירה והעיקר הלירי בשירה הצברית המודרנית. בסגנונו המיוחד משרטט המחבר את מפת השירה העברית החדשה באורח מנומק, עקבי, חדשני ומרחיב דעת, ואינו פוסח על משוררים צעירים, שיצירתם היא בעיניו גילוי מרענן, מקורי ורב עומק. בכך הוא מרחיב את המפה השירית מבחינת כיווני התבוננות, התפתחות ומגמות עתידיות. חטיבת השירה העברית במאה העשרים היא המשמשת מצע לספר זה, מתוך הנחה שזו מקושרת בעבותות של התפתחות פנימית, פואטית ופילוסופית. בספר שלפנינו מוצגים דחפים פואטיים ראשוניים שמתנים את ההתייחסות השירית, המובעת באמצעות אינטואיציות ואתגרים מנטליים. מרכיבים אלה מביאים לידי התגלמויות שונות של מציאויות. מזווית ראייה זו מתחדדות שאלות כגון: מהו תוקפם של גילומי המציאות השירית בכלל, ובפרט בעברית המודרנית שטעונה סבל ירושה תמידי? מהו הנופך שנוסף לכל מציאות המגולמת כלירית או כאפית, שכן כל גילום אמנותי אינו אלא פיקציה. הספר מציע תשובות אפשריות לשאלות אלה ולאחרות בדרך של הכללות, עיונים או לקחים פואטיים. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב' פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן. פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

33.
34.
35.
36.
יעקב שטיינברג נמנה עם הדור הגדול של "התחייה" מראשית המאה העשרים, ונתייחד בין חבריו בראיית - עולמו הקהלתית ובסגנונו, שהוגדר בידו כ"מלים לא - נפתרות" ו"יצירות הלשון העיקשות". שירתו, שנחשבה כיוצאת דופן בזמנה, זכתה לתחייה שנייה: יותר מכל שירותיהם של בני דורו והתקבלה על לבותיהם של קןראים חדשים מתקופת המדינה. זהו סימן שיש בשירה זו סוגיות פואטיות ותמאטיות, המתאימות לטעם של ראשית האלף החדש. כוחה המתמיד תלוי בתואם האמנותי שבין ערכיה הצורניים לערכיה ההגותיים, שכולם נובעים מאותו גורם מכונן דו - קוטבי: מתח בין פיכחון הדוחה אשליות ונחמות ונוטה לייאוש, לבין כורח לאחוז בחיים ולחייב את הקיום בכוחה של איזו תקווה. מתח זה מכתיב נימה אישית ייחודית, קשוחה וסרבנית, ועם זאת כובשת לבבות. מאז ביאליק בראשית המאה ועד לחוקרים אקדמיים בסופה, החמיאו לשירה זו והרבו לעסוק בה. מונוגרפיה זו בוחנת אותה מחדש לאורה של תזה מקורית, הקושרת את ראייתו של המכלול ואת תפיסת הפרטים כחוקיות פנימית, הכורכת דרכי - עיצוב ועניינים תמאטיים כמקשה אחת. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב'. פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר - אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומנים....

37.
38.
39.
קובץ מאמרים על "ספיח", סיפורו הרומנטי והפיוטי של ח"נ ביאליק, שבמרכזו געגועים לעולם הילדות, לטבע הבראשיתי, ולראייה הראשונית, הבתולית והתמימה. לקט המאמרים המובא לפנינו משקף את מיגוון הפנים שניתן לגלות בסיפור ייחודי זה, שזכה לשבחי המבקרים בני דורו של ביאליק ולא פסק מהיות נושא מחקר לחוקרי הספרות לדורותיהם. טקסט הסיפור נדפס כאן לנוחות הקורא כדי שיוכל לעיין בו תוך כדי קריאת המאמרים. הספר מיועד לכל אוהבי הספרות, לחוקרים, למורים ולתלמידים. על "ספיח" הוא החמישי בסדרת "אופקי מחקר", המייחדת כל אחד מקבציה ליצירה אחת חשובה, הנגלית בריבוי פנים מרתק, באמצעות הפרשנויות השונות. כולל את הסיפור "ספיח" בשלמותו...

40.
41.
42.
43.
44.
45.
שני הרומנים הכרוכים כאן יחדיו יחׂשפו פרשיות שנרמזו בטרילוגיית "אגדות המקום" ונותרו מכוסות - ועדיין מאתגרות. "נפשו בכפו": שישים שנה הוסתרה התאבדותו של חלוץ באותם "הימים ההֶרואיים", ומשנתגלתה היא מטילה צל על מיתוס המייסדים. שבעה מחברי המקום נזעקו להציל את כבוד האגדות. כל דובר בתורו מציע לה תירּוץ אפשרי - לאור ניסיון חייו כאן - ומתקבל רשּומֹון של תובנות שונות באותה טרגדיה. הן שבע אופציות "למּות עליהן" - אהבה אבודה, ייאוש מהציונות או מחיי הקיבוץ, חסרון אלוהים, חולשות גוף או תעתועי נפש ועל הכול געגועים למוות - ואותה התאבדות חלוצית עדיין עלומה כשהייתה. "מכאן ועד היכן": מקרה חריג - אהבת נער מקומי לנערה ערבייה - זירז את פריצתו של משבר ערכים, שהיה צפוי בשנות השמונים אך מכוסה. תחילה נודע הּכֶשֶל הכלכלי, שחׂשף את השֶבר הרעיוני והעמיקֹו כלא מתגשר וכאחד מסימני שינויה של "רוח הזמן". אף הראשון בערכי המקום, "החברּות", לא עמד במבחן הזמן: אחרי שבעים שנות שותפות - בבניין החיים ובראיית אותן מטרות - התפלג אותו הציבור למחנות יריבים, חדשנים מול שמרנים. ואז, משהפכה אותה חברּות "פנימית" לזירת פולמוס מר על כיוּון "ההמשך", ניכרו גם בה תמורות הזמן החיצוניות - אותם האינטרסים המובילים שבחברה ובארץ. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב' ופרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות....

46.
47.
בהגיעו לגבורות נוכח צבי לוז כי בעיותיו הישנות, שטלטלוהו בחייו צבי לוז וביצירתו, עדיין מאתגרות כחדשות. הנה: האם מתקיימת או לא מתקיימת בסיפוריו אותה הבטחה ציונית ש"בארץ יקום דור (...) יראה אור, יחיה, יאהב" (טשרניחובסקי)? שהרי רוב גיבורי הסיפורים הם בני דור שני ודור שלישי בארץ. אכן, גם בסיפוריו כבר קמו נציגים של "הצבר הטיפוסי" – הארצי, החייָלי, החברתי, החופשי לאהוב ולחיות – אלא שכיחידים הם עדיין "לא שלמים עם עצמם". וזה המחדד לו שאלות על אותם מֵניעים – הנפשיים או העלילתיים – שהביאוהו לידי עיצוב הדמויות האמביוולנטיות, שכמה מהן נחשבו כאופייניות לדורן. אותן שאלות נתחדשו לו מהתבוננות חוזרת אל תהליכי החיבור של סיפוריו. האם רק "נדחף" אז – על פי רוב בעל כורחו – בדחף יצירתי־ פנימי, או גם אּותגר שוב ושוב מהשינויים ב"רוח הזמן", שהתרחשו עם חילופי המשמרות? גם כחוקר ספרות עדיין הוא חוזר ותוהה על ערך ביקורתו. הרי סוד הקסם שביצירה לא יקסים אלא כ"סוד" – אז האם בכלל כדאי לפענחו? ממש כמו הדילמה המכונה "מצבו של האדם" – האם ניתן לאבחֵ ן מה בה גזרה תורשתית קדומה ומה נותר לבחירה חופשית? בעיות אלו, ורבות שכמותן, נידונות פֹה, נשארות פתוחות, ועדיין מאתגרות. צבי לוז, בן קיבוץ דגניה ב' וחבר בו, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות....






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ