'פרשות פתוחות" - שבכלל אינן אמורות להיסגר. למשל הדילמה המכוננת שבין תוארי האל המקראי, "רב חסד" ו"קנוא ונוקם"; או זה הימי-ביניימית, דילמת מיטב-השיר: "אמיתו או כזבו"; או המודרנית, שבין התורשה כגזירה קדומה לבין בחירה חופשית - ועוד רבות שכמותן. דילמות שכאלו עדיין מותחות את ערכי היסוד של תרבותנו העברית. הן תידונה כאן ב"מסות ניסיון", שאינן מתיימרות ליישבן אלא רק לנסותן בשאלות מתחייבות: למה דווקא הן שחזרו ואתגרו אותנו, והאם בהן היתה נעוצה אותה שאיפה ל"תיקון עולם", שהתחדשה כהכרחית לנו מאז הנביאים ועד לחלוצים האידיאליסטיים בראשית הציונות? והאמנם בזאת היינו מוכיחים את עצמנו לעצמנו כיהודים, ולכן גם קיבלנו עלינו את תוצאותיה לטוב ולרע? בימינו הממוחשבים והספקניים האלה נראה לכאורה שגם הן כבר התיישנו. אז למה עוד מטלטלות הן יהודים רבים - כפרטים ואף כמגזרים - ועדיין לטוב ולרע? בסך הכול אותן פרשות פתוחות הן המעניינות ואף מאתגרות ביותר.

שם הספר
נפשו בכפו
שירת אברהם חלפי - מונוגרפיה
שירת ע.הלל
שירת אסתר רב
שירת יוסף צבי רימון