חלוצה בדור המייסדים מצאה אהבה דווקא עם ערבי. קשיש, הממשיך לעבוד בשעת מוֹת אשתו, נאחז בעבודת השדה כביטוי אישי, הנכון לו בשעת צערו. וָתיק, חילוני מנעוריו, חוזר לקראת מותו לאמונת אבותיו. משוררת, רווקה הפכפכת, מקצינה חריגויות כמעוררי יצירה. חבר קיבוץ מעבֵּר את אשתו כדי לאלצה להישאר בקיבוץ.
אח, ששואף להשתווֹת לאחיו הבכור וזה נפל במלחמה, מתכונן ליפול במלחמה הבאה. צייר, שהצליח בגילום מראות ונואש מהפנמתם, זונח ציורים לא גמורים, ואלה מושלמים בידי אשתו – וכך זוכים לתהילה. שלושה מנוסעיה הרבים של משאית מחקר, שנתקעה במדבר ואיבדה קשר, מסתכנים בהליכה רגלית להזעיק עזרה.
טלטלות אלה ואחרות, החוזרות בארבעה-עשר סיפורים נבחרים משל צבי לוז, בקובץ טלטלה חוזרת מרמזות על דחפים שמתגלים דווקא מתוך חריגה מן השגרה. רק אז נחשפים גורמים חבויים ואף עמוקים עוד יותר – עד לתנאֵי היסוד של "המצב האנושי", שמעבר לנסיבות זמן ומקום. עם זאת, עוד ניכרים בטלטלות סימני התמורות הציבוריות והשינויים שב"רוח הזמן", מאז דור המייסדים, דרך מגמות "המימוש העצמי" של דור המדינה, עד להפרטה ולהתברגנות שבימינו.