הסיפורים בקובץ מחר אני הולכת עוסקים בחיים מזווית הראייה של מי שעומדת לאבד אותם. נינה פינטו-אבקסיס, שספרה הקודם, סיפורים אינטימיים, זכה לביקורות חמות, הומחז והוצג בהצלחה רבה על במות רבות ברחבי הארץ, חושפת בספרה החדש, באומץ חסר פשרות, את דרכי ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן. נינה לא משלה עצמה, לא יוצאת למלחמת חורמה, וגם אינה עסוקה בניסוח תובנות ומסרים הנוגעים במחלה, בחיים ובמה שנגזר מהם. כוחו של קובץ הסיפורים הזה הוא במידה רבה תוצר של היכולת המדהימה של הסופרת לגייס את כאבי המחלה ואת חרדת המוות לשירותה. אומנם היא פותחת לנו פתח ל"שגרת החיים" של חולה במחלה ממארת: ההלם שבא עם "הבשורה", התקוות, תקוות השווא, ה"פרקטיקות", החיים המקבילים בבית החולים ועוד. ואולם לב הספר פועם ביכולת שנמצאת לה להבחין בין העיקר לטפל, בין החיוני, ששווה לחיות עבורו וגם לשלם עליו מחיר כבד, לבין מה שעבר וכבר אינו רלוונטי. הספר משובץ בגיחות אהבה ותשוקה, במגעים עדינים ויפיפיים עם בני המשפחה לדורותיהם - ההורים והילדים, הבעל, האחים, וגם עם "שותפים" ו"שותפות" למחלה. נינה פינטו-אבקסיס לא מתיימרת לגבור על המוות, אבל כסופרת היא מפליאה לרסן אותו. הוא נמצא ברקע, לעיתים גם פולש לחזית, משמיע קולות צורמים, פראיים, אולם הוא נכנע לכוח הסיפר שלה, כמו נחש קוברה לחליל של מאלפו. המלודרמטיות הזדונית נכנעת למוסיקה העדינה שלה, לאירוניות הדקות, לפואנטות המדודות, למחוות האנושיות והנשיות ולהקפדה על מקומו הנכון של כל פרט. יגאל שוורץ נינה פינטו-אבקסיס היא ד"ר לפולקלור יהודי והשוואתי של האוניברסיטה העברית בירושלים. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2018 ופרס בן צבי לחקר קהילות ישראל לשנת 2015. סיפוריה פורסמו בכתב העת מאזניים, תורגמו לספרדית והתפרסמו בכתבי העת Raices ו- Mozaika, ובשפה הערבית במכתוב של חוג המתרגמים במכון ון-ליר. סיפורים אינטימיים, קובץ הסיפורים הראשון שלה, יצא לאור בסדרת רוח צד בשנת 2017. הספר עובד להצגה שהועלתה בתיאטרון הבימה בשנת 2018. נולדה וגדלה באשקלון, מתגוררת בת"א. נשואה לאריאל ואמא לאיליי ולנועה. ...

עשרות קטעי חיים צבעוניים, שבירים ומזוקקים, היוצרים יחד דיוקן מרגש, חושפני, לעתים מביך, אך תמיד מעורר קרבת לב, של אישה צעירה - בת דמותה של הסופרת - הפותחת בפנינו באומץ את סגור לבה. נינה פינטו-אבקסיס מספרת לנו על ילדותה המוקדמת באשקלון, בעולם של סבתות ודודות הדוברות לשונות שונות; על שנות הנערות, אהבות ראשונות ומשברים; על חיי הנישואין, האימהות, פרשות אהבה חדשות וישנות המבקשות להתפרץ אל ההווה; על העולם האקדמי הקר; על התמודדות עם מחלה במשפחה ועוד. הסיפורים של נינה פינטו-אבקסיס הם אינטימיים גם בדרך הסיפור שלהם. הם נקראים כשיחה בין בני אדם קרובים: חברות מילדות או גבר ואישה קרובי נשמה. לסיפורים אינטימיים יש ניחוח לוקלי חריף ומענג: אשקלון והפריפריה שלה, ירושלים הסטודנטיאלית ותל אביב הבורגנית. ועם זאת הם סיפורים אוניברסאליים, העוסקים במשוגותיו ומצוקותיו של האדם, כל אדם, בעולם המודרני, וגם ברגעי הניצחון הקטנים שלו במאבקו לשרוד ולמצוא משמעות. ...

בספר זה המחברת מעמיקה חקור בנסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים והדים אוניברסאליים רחבים. היא מציגה, מסבירה ומנתחת לעומק את סוגת הכינויים הפרטיים שהיו נהוגים בקרב יהודי טיטואן שבצפון מרוקו בהתבססה על מאגר ידע רב היקף של מסורות בעל-פה ובכתב. בקיאותה הלשונית ואוריינותה התרבותית, וכן רשת המידענים הענפה שגייסה, מקנים לספר תוקף מחקרי רציני. בד בבד עם עומק העיון והמחקר שבו מתאפיין הספר הוא שופע צבעוניות מלאת חיים ורווית שעשוע. המחברת מגייסת לניתוח הטקסטים את הרקע ההיסטורי הייחודי של מרוקו הספרדית, את חכמת לשון החכתייה (הספרדית-יהודית ששימשה את יהודי טיטואן וערים אחרות בצפון מרוקו), את התיאוריות של חקר ההומור וחקר הפולקלור, ואת חושיה החדים כחוקרת מעולה של ספרות וספרות עממית. הספר לא רק מכונן את טיטואן מן העבר על מפגשיה הבין-קבוצתיים, על ההתייחסויות המורכבות למגדר ולמעמד, על משכיליה, ענייה ויפיפיותיה, אלא אף מספק לנו כלים להבין את מורכבות הקיום של היהודים שחיו בה ואף את עושר הקיום האנושי באשר הוא....