“אני שונא סופרלטיבים, אבל זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי אי-פעם. הספר הזה נכנס בקלות לפנתאון של אומנות בלתי אפשרית. אומנות שמסוגלת להחיות משהו שנשכח כל כך מזמן. אומנות שמסוגלת להתעלות על המגבלה הסטטית ולהציג משהו דינמי: אומנות דינמית אחרת- הג'אז. בדיוק כמו שצילומי סטילס על עטיפות תקליטי Blue Note עשו את זה- כך גם ג'ף דייר. הספר מהווה מעין אנתולוגיה של צילומים מילוליים שכאלה מחייהם של הנגנים”

“ספר מקסים. כל מיני סיפורים ספק מדויקים על הנגנים והזמרים הגדולים של הג'אז, שנכתבו מתוך אהבה גדולה, ככה אני מניח לפחות, לחבר'ה האלו. כשהתחלתי לשמוע ג'אז קראתי את הספר הזה וזאת הייתה חוויה ענקית! אם אתם מתעיינים בחיים המוזרים והספק סכיזופרניים של ת'לוניוס מונק, שהיה יוצא לטיולים של ימים בלי לחזור למשל, בהרגלי האכילה המטורפים של צ'רלס מינגוס, בשבועות האחרונים לחייו של לסטר יאנג בבית מלון בניו יורק וב”

“אני שונא סופרלטיבים, אבל זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי אי-פעם. הספר הזה נכנס בקלות לפנתאון של אומנות בלתי אפשרית. אומנות שמסוגלת להחיות משהו שנשכח כל כך מזמן. אומנות שמסוגלת להתעלות על המגבלה הסטטית ולהציג משהו דינמי: אומנות דינמית אחרת- הג'אז. בדיוק כמו שצילומי סטילס על עטיפות תקליטי Blue Note עשו את זה- כך גם ג'ף דייר. הספר מהווה מעין אנתולוגיה של צילומים מילוליים שכאלה מחייהם של הנגנים”

“ספר מקסים. כל מיני סיפורים ספק מדויקים על הנגנים והזמרים הגדולים של הג'אז, שנכתבו מתוך אהבה גדולה, ככה אני מניח לפחות, לחבר'ה האלו. כשהתחלתי לשמוע ג'אז קראתי את הספר הזה וזאת הייתה חוויה ענקית! אם אתם מתעיינים בחיים המוזרים והספק סכיזופרניים של ת'לוניוס מונק, שהיה יוצא לטיולים של ימים בלי לחזור למשל, בהרגלי האכילה המטורפים של צ'רלס מינגוס, בשבועות האחרונים לחייו של לסטר יאנג בבית מלון בניו יורק וב”