ובכן, אחרי שנענו לבקשתי והעלו לאתר כראוי את תמונת הכריכה של הספר, כנראה שהגיע הזמן לדרג אותו, ולכתוב עליו סקירה. יש משהו חינני בלעשות משהו לראשונה. דף חלק. אין שום סקירות קודמות שצריך להתחשב בהן, או להתייחס אליהן, או לחלוק על דעתן. טאבולה ראסה. כיף.

וכמיטב המסורת אתחיל בסיפור אישי. במהלך ה"שבעה" על סבא שלי יצא רב מכובד מהסלון, שם ישבו האבלים ומנחמיהם, והלך לנזוף במתכנסים במטבח. "זה בית אבלים,"