ג'ימי שלנו חזרה בספר המשך, ואנחנו חזרנו לצחוק!
<mark>ג'ים בנטון</mark> הוא סופר נפלא, ואני קצת מתפלאת איך הוא מסוגל לכתוב בצורה כזאת דרך נקודת מבט של ילדה שעוד לומדת לה את נפלאות החיים, אני ממשיכה לצחוק מכל בדיחה ובדיחה שלו, אהבתי לקרוא את הספר, העטיפה הצחיקה אותי עוד לפני שהתחלתי לקרוא, אי אפשר לומר שהספר לא מצוין, הוא מעניין ומרתק, אהבתי אותו כל כך וגמרתי אותו תוך זמן קצר, וזה הדבר היחיד שאני מצטערת עליו בס

נכון, "יומני הסודי ביותר" הוא לא ספר עמוק. הוא לא מרגש, לא מטלטל, לא מותיר רושם. אבל בכנות: למי אכפת?
הספר הזה (וכך גם כל הבאים אחריו בסדרה) מספק 45 דקות של צחוק, ואם לא זה- לפחות חיוך על שפתיים.
זה ספר כיפי וקליל, שמומלץ לקרוא כשרוצים לצחוק קצת, להשתחרר ולנקות את הראש. מה גם שבכל אחת מאיתנו, ולו בבת הקודרת/בוגרת/חכמה/צינית ביותר, יש ג'יימי קלי קטנה שמחכה לפרוץ החוצה.
עוד דבר: ציורים הם חלק בל

ספר קליל ומדהים, הוא שימש לי כסוג של הרגעה בין ספרים כבדים וקשים.
אני קוראת תמיד אחד מספרי הסדרה בין ספר קשה לעיכול אחד למשנהו.
ג'יימי שלנו היא ילדה משעשעת במיוחד, אני מוצאת את עצמי צוחקת כל חצי משפט שלה, הבדיחות קלות ומקוריות וההומור שופע בספר המעניין.
<mark>ג'ים בנטון</mark> יודע לסקרן את הקוראים ולעניין אותם, התאהבתי לחלוטין בספרי הסדרה, כל אחד מהם מצחיק על דמעות, וכל אחד מהם מרגיע וטומן בתוכו הפתעות נעי

ספר מצחיק מאוד! קצת דומה ליומנו של חנון, אבל כתוב בצורה הרבה יותר היסטרית ומוגזמת. היה כיף לקרוא את הספר, וכמו הספרים הקודמים בסדרה הוא היה מצחיק ומהנה ואף גרם לי קצת לרחם על הדמות הראשית. <mark>ג'ים בנטון</mark> יודע לתאר בצורה נהדרת את ראשן של המתבגרות אבל לדעתי הרחיק לכת קצת בפרקים מסוימים בספר. מומלץ גם לבנים ! ;)

אוקיי.

סדרת יומני הסודי ביותר. אח, איזו נוסטלגיה. מהרגע שנרשמתי לסימנייה רציתי לכתוב על הסדרה הזו משהו. הספר הראשון יצא אי שם עוד לפני יום הולדתי השמיני, אני יודעת את זה בוודאות, כי ליום הולדתנו השמיני אחותי קיבלה במתנה מאחת מחברותיה את הספרים הראשון והשני בסדרה.
אחותי קראה אותם ואהבה אותם - הספרים היחידים עד היום שהיא קראה (והיא רק בספר החמישי) - אבל אני לא נפלתי. הם נראו רדודים ומשעממים וא