“נתחיל באזהרה, הספר ה"כתוב" ללא נספחים והערות, בן חמש מאות ואחד עמודים. התחלתי את הספר כפי שמתכוננים לצלילה עמוקה, והנה מבלי שהרגשתי נמצאתי שבוי בסיפור שהוא על גבול הסיפורת השוטפת. פה ושם היו קטעים ארכניים מעט, אבל בסך הכל הזדהיתי עם המשורר ומאבקיו. בניגוד לביאליק שמהווה את הקונצנזוס הציוני, וחלקים רציניים ביהדות הלא חרדית,בחר או גדל טשרניחובסקי לעולם פתוח יותר שאינו רואה ביהדות ואפילו בארץ ישרא”

“נתחיל באזהרה, הספר ה"כתוב" ללא נספחים והערות, בן חמש מאות ואחד עמודים. התחלתי את הספר כפי שמתכוננים לצלילה עמוקה, והנה מבלי שהרגשתי נמצאתי שבוי בסיפור שהוא על גבול הסיפורת השוטפת. פה ושם היו קטעים ארכניים מעט, אבל בסך הכל הזדהיתי עם המשורר ומאבקיו. בניגוד לביאליק שמהווה את הקונצנזוס הציוני, וחלקים רציניים ביהדות הלא חרדית,בחר או גדל טשרניחובסקי לעולם פתוח יותר שאינו רואה ביהדות ואפילו בארץ ישרא”