גלילה רון-פדר-עמית

גלילה רון-פדר-עמית

סופרת

גלילה רון פדר עמית נולדה ב-12 באוקטובר 1949, היא סופרת ישראלית אשר פירסמה כשלוש מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. היא למדה בבית הספר הריאלי, שירתה בנח"ל והיא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים במקרא, עברית וספרות.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (60):
ספרים שקראתי, oBook, ספרות נשית , קראתי ופחות אהבתי, ספרים שיהונתן קרא, רמת קריאה 18, היסטוריה ישראלית לילדים, ילדים דצמבר 2009, נקראו ונשכחו, קראתי, ספורי אהבה ונעורים(שקראתי), יומנים מכל הסוגים, רוצה לקרוא (:, מומלצים, רשימת הספרים שלי, ספרים שקראתי, יובלים, נועה, ספר המיפלצות הגדול, עוד ...
1.
כן, אני משחקת כדורגל. וממש לא אכפת לי מה אומרים על זה. לא אימא שלי, שממש דוחפת אותי להכיר בנים; ולא בשיכבה, שם בטוחים שאני לסבית. אני משחקת כדורגל, אני אוהבת כדורגל, ואני רואה את העתיד שלי בתחום הכדורגל. התרגלתי להיות יוצאת דופן, ובהפסקות הסתובבתי עם אביתר שהוא לא מקובל אצלנו. אבל רק אני ידעתי מה הרגשתי אליו באמת. ואז הכול הסתובב והסתחרר ופתאום… אולי הכי נכון להגיד, שהכדור עבר למגרש שלי.הסדרה 'להתבגר' מלווה את בני הנוער בבעיות שונות בהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון–פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת בכיתה ט', כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. עוד בסדרה: 'להיות אני' סיפורה של נעמה'להיות שונה' סיפורו של אביתר'להיות הכי מקובלת' סיפורה של נופר'להיות הכי מקובל' סיפורו של דין...

2.
3.
מִי אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ? הַאִם הֵם גִּלּוּ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? לָמָּה הֵם לְבוּשִׁים כָּךְ? הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיעַ מֵהֶעָבָר אֶל הַהֹוֶה? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, בְּדַרְכֵּנוּ לְהַפְגִּין נֶגֶד... נֶגֶד מָה, בְּעֶצֶם? נִדְחַפְתִּי בֵּין הָאֲנָשִׁים. מִישֶׁהוּ נָשָׂא נְאוּם, אֲבָל בִּגְלַל הֶהָמוֹן לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. “מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד!" הַנּוֹאֵם קָרָא, “מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד! מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה בְּמֶרְכַּז יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים עַכְשָׁיו, אֲנַחְנוּ מוֹדִיעִים לְךָ שֶׁנִּלָּחֵם בְּתָכְנִיתְךָ עַד חוֹרְמָה!" “בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד!" כַּמָּה צְעִירִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי הִתְחִילוּ לִקְרוֹא בְּזַעַם, “בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד! אַנְגְּלִיָה הַחוּצָה! בּוּז לַסֵּפֶר הַלָּבָן!!!" אוּף! אֵיזֶה עֲצַבִּים! מִי זֶה הַמֶקְדוֹנַלְד הַזֶּה? אֵיךְ זֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים אֶת שְׁמוֹ, אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַמְבּוּרְגֶר וְצִ´יפְּס שֶׁל ‘מֶקְדוֹנַלְדְ´ס´ וְנִהְיֶה רָעֵב?...

4.
הפעם הגענו למנהרת הזמן בתחפושות, בדרכנו אל שושן הבירה. אבל למה המנהרה סוגרת את הפה שלה ולא נותנת לנו להכנס?. ואיך הצלחנו בכל זאת להגיע לעבר? והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, טלפון סלולרי והכל, היינו לפתע חלק מתוך מגילת אסתר שמופיעה בתנ"ך. היו הרבה מעלות ומורדות במגילה שלנו. היינו בנשף בהרמון הנשים ואני הייתי בבית האסורים. הייתי עוזרו של הסריס שומר הפילגשים, ושוב הייתי בבית האסורים. קראו לי אפילו ויזתא. זרש, אשתו של המן הרשע, אפילו הוסיפה לציור של עץ התלייה שני ענפים, שהיו מיועדים לי ולשרון. אבל אני הכרתי את המגילה, וידעתי למי התכוון המלך כששאל את המן "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?" ומי יתלה בסופו של דבר על עץ גבוה. ...

5.
זייפנו כל כך גוני בר,סופר צעיר, רודף נשים וחובב בטלה, משוכנע שחייו חפים מכל עיקרון. שלמה גולדין, תעשיין מצליח בעל מוניטין בינלאומיים, משוכנע שהוא איש עקרונות ושכל מעשיו בעבר ובהווה היו והינם קודש למען הציבור. שוקי רפפורט, מו"ל, מגייס את גוני לכתוב את הביוגרפיה של שלמה גולדין, וכמו כדור שלג הצובר משקל ותאוצה, הולכים ונחשפים הזיופים בחייהן של כל הדמויות,גברים ונשים, עד הסוף המפתיע והבלתי צפוי. "זייפנו כל כך" הוא רומן קולח מחיינו. זהו סיפור על אהבות והונאות, על בגידות, איומים וסחיטות, והוא מעורר מחשבות שניות על חיינו הפרטיים והציבוריים, שבהם ההתהדרות בניפוץ ערכים מתגלה כמזוייפת לא פחות מהסגידה למיתוסים. "זייפנו כל כך" הוא ספרה השני למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית, שספרה הראשון למבוגרים "יש אישה אחרת" זכה להצלחה מיידית והיה לרב - מכר....

6.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. למשל, כאשר המדוזות הקיפו את עדי ששחתה בים. ואז... לא תאמינו, אחת המדוזות בקשה שנעזור לה ונהפוך למדוזות. אז הפכנו למדוזות, העצמות שלנו התמוססו, אבדנו את יכולת הראיה שלנו ו... לא תאמינו מאיפה היינו צריכים לעשות פיפי... איך נלחמנו בכוח הכישוף של המדוזה המרושעת? איך הצלנו את הנסיך דוזון? למה עדי הפכה להיות ארבע עדיות? ומה קרה לצליל בסוף? תצטרכו לגלות בספר. בהצלחה. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

7.
8.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והלטתי לתרום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", והכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באינציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן למשלף כשרצינו להיכנס לגוף של ענר, כדי להבין מה קורה לו בזמן התקף אסתמה. התכוצנו והתכוצנו עד שנכנסנו לגופו דרך נחיר באף. בדרך טסנו במסוק, שטנו בסירת משוטים, נסענו בכבאית של מכבי האש ובאמבלונס. אהל לא תמיד ידענו מי הם הטובים ומי הם הרעים. למי מהם אנחנו מצטרפים ונגד מי אנחנו ריכים להיות. אם אתם רוצים לדעת אם הצלחנו לעזור לענר- אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

9.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן....

10.
אַתֶּם מְתָאֲרִים לָכֶם שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן נוֹסַעַת אִתָּנוּ לְטַיֵּל? נָכוֹן חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵין מַצָּב? אֲבָל הַמִּנְהָרָה הִפְתִּיעָה, וְהַפַּעַם נָסְעָה אִתָּנוּ לְבַקֵּר בְּחֵיפָה. וַאֲנַחְנוּ יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת... אֲבָל לְאֵיזוֹ תְּקוּפָה הִגַּעְנוּ? וְאֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֶּלֶד, מַמָּשׁ יֶלֶד בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, מַנְהִיג אֶת הַמְּגִנִּים עַל הַשְּׁכוּנוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּחֵיפָה בִּתְקוּפַת הַפְּרָעוֹת? לְאַט לְאַט הִתְבָּרֵר לָנוּ מִי הַיֶּלֶד הַזֶּה, וְתַאֲמִינוּ לִי - מוּתָגִים לֹא הָיוּ הַקֶּטַע שֶׁלּוֹ. עִם מְעַט הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה לוֹ, הוּא דָּאַג לְפַרְנָסַת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹ, וּלְהָגֵן עַל הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּחֵיפָה. יוֹם אֶחָד, יָדַעְתִּי, הַיֶּלֶד הַזֶּה, חַיִּים לַסְקוֹב, יִהְיֶה הָרַמַטְכָּ"ל שֶׁל צַהַ"ל - לַמְרוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ פָּגַשְׁנוּ אוֹתוֹ, הוּא לֹא יָדַע מָה זֶה רַמַטְכָּ"ל וּמָה זֶה צַהַ"ל... ...

11.
אני חייב כספים. תמיד הייתי חייב, ככה אני מתנהל. אני לווה מזה ולווה מההוא ולפעמים מחזיר. בדרך כלל אני מקווה שהאנשים פשוט ישכחו. הכול היה בסדר, עד שלוויתי מהאנשים הלא־נכונים. פתאום הסתחררתי במערבולת שהקיפה אותי מכל הכיוונים, וסיבכה אותי יותר ויותר. אני מוכרח להגיד, שאני חושב שאנשים חושפים צד שונה מאוד בהתנהגות שלהם כשזה נוגע בכסף. הם יכולים להיות נחמדים ועדינים והכול, אבל כשמתעסקים בכסף, פתאום מתגלה שיש להם בפה שיניים של חיות טרף. היו כאלה שפשוט שמחו לנצל אותי. אבל אני לא תמים, אני יותר מתוחכם ממה שהרבה אנשים חושבים....

12.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לְהָבִין לָמָּה אִמָּא שָׁכְחָה לְהָבִיא לִי אֶת הַכּוֹבַע שֶׁל סַבָּא. הֶחְלַטְנוּ לְנַסּוֹת לְהִכָּנֵס לַגּוּף שֶׁל אִמָּא וּלְנַסּוֹת לַעֲשׂוֹת לָהּ קְצָת סֵדֶר בְּכָל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּרֹאשׁ. אֵיךְ נִכְנַסְנוּ? לָמָּה אָזְקוּ אֶת יָדֵינוּ בַּאֲזִקִּים? מָה אָמַרְנוּ לַשּׁוֹפֵט בַּמִּשְׁפָּט? וּלְאָן הִגַּעְנוּ בַּמַּעֲלִית שֶׁיָּרְדָה וּבַמַּעֲלִית שֶׁעָלְתָה? תִּצְטָרְכוּ לְגַלּוֹת בַּסֵּפֶר. בְּהַצְלָחָה. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶּׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

13.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סיירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת.אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באינציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן והופכים ממש להיות חלק מהן.למשל, כשרצינו למצוא את שרשרת הזהב של אמא. שאלנו את עצמנו מה זה זהב, ובכוח הדמיון נכנסנו לעולם היסודות. בעצם למה לכל אחד בעולם הזה יש שני שמות? למה האשימו אותי שאני הולך למכור משחק כדורגל? מה הן הבליטות שיש לכולם על החזה? מה יקרה אם נופלת לך בליטה כזו? ומה מסתתר מאחורי האסלה בשירותים של המסעדה?ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי סקוק לעוד הבהרה קלה....

14.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת “סַיֶּרֶת הַמַּדָּע״, וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אוּרִי בִּקֵּשׁ לְבַקֵּר בְּכוֹכַב נֹגַהּ. גִּיַּסְנוּ אֶת כּוֹחַ הַדִּמְיוֹן כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַחֲלָלִית הַיּוֹצֵאת מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ, אֲבָל אֵיךְ הִשַּׂגְנוּ כַּרְטִיסֵי טִיסָה לַחֲלָלִית? אֵיךְ דִּבַּרְנוּ עִם הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים? מָה הַסִּבָּה שֶׁכָּעַסְתִּי עַל כּוֹחַ הַדִּמְיוֹן? מַדּוּעַ עָצְרוּ אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ, בְּכוֹכַב מַאֲדִים? אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמַאֲדִים? לָמָּה כֻּלָּם הִמְלִיצוּ לָנוּ לֹא לְהַגִּיעַ לְכוֹכַב נֹגַהּ? מִי הָיוּ הַנּוֹסְעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִגִּיעוּ לְכוֹכַב נֹגַהּ? וּמָה הֵם עָשׂוּ שָׁם בִּשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

15.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִיתִי לְהָבִין אֵיךְ הַתְּרוּפָה פּוֹעֶלֶת עַל הַמַּחֲלָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּנוּ, הִקְטַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת אֲחוֹתִי, וְחָדַרְתִּי לְתוֹךְ כְּמוּסַת הָאַנְטִיבְּיוֹטִיקָה. אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ גּוּפָהּ שֶׁל אִמָּא, כּוֹלֵל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַסְּטְרֶפְּטוֹקוֹק הָרָשָׁע – תּוּכְלוּ לִקְרוֹא בַּסֵּפֶר שֶׁלִּפְנֵיכֶם. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

16.
כָּל הַשִּׁכְבָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה לְבַקֵּר בְּמִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. תּוֹם וַאֲנִי יִצַּגְנוּ מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת, וְהָיִינוּ עֲסוּקִים בַּמַּצָּע שֶׁלָּהֶן. מִי יְנַצֵּחַ, ´הַכְּחֻלִּים´ אוֹ ´הַסְּגֻלִּים´? וְלָמָּה עוֹמֵד שָׁם אִישׁ מִשְׁמַר הַכְּנֶסֶת וְקוֹרֵץ לִי? מִי זֶה? לָמָּה הוּא נִרְאֶה לִי מֻכָּר כָּל כָּךְ? אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת בִּמְשִׂימָה עוֹלָמִית בָּאָרֶץ שֶׁלָּכֶם. זּוֹ בֶּאֱמֶת חֲוָיָה שׁוֹנָה. מִצַּד אֶחָד, אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לָדַעַת הַכֹּל וְלֹא צְרִיכִים שַׁלַּט־מֹחַ. מִצַּד שֵׁנִי, לִפְעָמִים מִי שֶׁבָּא מִבַּחוּץ יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הִבְחַנּוּ בָּהֶם. יָצָאנוּ לְהִלָּחֵם בְּאִרְגּוּן שֶׁנִּקְרָא ´קֵץ הַדֶמוֹקְרַטְיָה´, שֶׁמַּטְרָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל אֶת הַדֶמוֹקְרַטְיָה בַּמְּדִינָה. הָאִרְגּוּן הַזֶּה לֹא בָּחַל בְּאֶמְצָעִים: הוּא הָיָה מוּכָן לְהַרְעִיל חַבְרֵי־כְּנֶסֶת, הוּא שִׂחֵק לָהֶם בַּמֹּחַ, הוּא יָדַע לְשַׁבֵּשׁ מַעַרְכוֹת הַצְבָּעָה וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִפּוֹר מֻפְלָאָה. הַפַּעַם נִהֲלָה אֶת הַכֹּל אַבִּירָה יִשְׂרְאֵלִית. יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ גַּם אַבִּירוֹת? לָמָּה לֹא, בְּעֶצֶם?...

17.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לְהָבִין לָמָּה אֲנָשִׁים מְעַשְּׁנִים, לַמְרוֹת שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁמְּסֻכָּן לְעַשֵּׁן. מָה יֵשׁ בַּסִּיגַרְיוֹת שֶׁגּוֹרֵם לַאֲנָשִׁים הֲנָאָה? אָז צֵרַפְנוּ אֵלֵינוּ חָבֵר, הִתְכַּוַצְנוּ וְהִתְכַּוַצְנוּ, וְנִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ סִיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת. אוֹ אוּלַי נָכוֹן יוֹתֵר לוֹמַר שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ טִיל שֶׁשֻּׁגַּר לַמּוֹחַ שֶׁל הַמְּעַשֵּׁן - עִם עֶרְכוֹת הֲנָאָה לְפִתּוּי, אֲבָל גַּם עִם מַטָּרָה אֲמִתִּית נוֹרָאָה: סַרְטָן. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה...

18.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לִמְצוֹא אֶת חוּשְׁחָשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁנֶּעֱלַם. אָז בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן הָפַכְנוּ לִהְיוֹת נְחָשִׁים וְנִכְנַסְנוּ לִכְלוּב הַנְּחָשִׁים. מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁקָּרָה אָז? הָיוּ לָנוּ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ: הַאִם יֵשׁ גַּם נְחָשִׁים מוֹעִילִים? הַאִם בֶּאֱמֶת אָכַלְנוּ עַכְבָּרִים? הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לָכֶם שֶׁעֲדִי מַמָּשׁ יָצְאָה מֵעוֹרָהּ? וּמָה עוֹשִׂים כְּשֶׁרוֹצִים לִלְחוֹץ יָדַיִם אוֹ לְהִתְחַבֵּק וְאֵין לָכֶם יָדַיִם? וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

19.
מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתָנוּ, וּבְכָל פַּעַם הִיא מוֹפִיעָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא בָּטוּחַ )וּבְצֶדֶק!( אִם זוֹ מְצִיאוּת אוֹ שֶׁזֶּה קָרָה בַּחֲלוֹם... אָז זֶהוּ, שֶׁכֵּן! וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְנַעֲלֵי סְפּוֹרְט, כְּבָר עוֹבְרִים לִתְקוּפָה אַחֶרֶת... דֵּי מַהֵר הֵבַנּוּ שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְצָדָה, לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַמֶּרֶד בָּרוֹמָאִים. הָיִינוּ עִם הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים בִּזְמַן הַמָּצוֹר, וְרָאִינוּ אֶת הַמַּחְסָנִים הַמְּלֵאִים מָזוֹן וְהַבְּרֵכוֹת מְלֵאוֹת הַמַּיִם. אֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְפַקֵּד הַמִּבְצָר, אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. אֲבָל כְדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי נֶאֱמָן לַמּוֹרְדִים, וְלֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָאוֹיֵב, נִשְׁלַחְתִּי לִמְשִׂימָה אֲיֻמָּה – לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת מַחֲנֵה הָרוֹמָאִים. הַאִם הִצְלַחְתִּי? הַאִם תָּפְסוּ אוֹתִי? מָה קָרָה לִי וּלְשָׁרוֹן? וְאֵיזוֹ בְּרֵרָה נוֹרָאָה הָיְתָה לַמּוֹרְדִים עַצְמָם?...

20.
התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל. אבל מה יעשו ילדים שגילו פתאום מחסן נשק חבוי במערה נסתרת בכרמל? של מי יכול להיות הנשק הזה? ואיך נוכל להציל את איתן, שנשאר במחסן במערה בלי אוויר ובלי מים בשעת העוצר? בכלל לא חשבנו להיות חבורה, אנחנו ילדים כל כך שונים. אבל היה לנו סוד משותף והרפתקאות מסמרות שיער, וכך הפכנו להיות חבורת 'ילדים אלמונים'. ...

21.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

22.
23.
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בָּרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָחִי עֵרָן הָיָה חַיָּב לְהַשְׁוִיץ לִפְנֵי כֻּלָּם וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. אָז רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר. יָדַעְתִּי שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן תַּעֲזֹר לִי. וּבֶאֱמֶת, הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת... רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ! וְזֶה הָיָה מַדְהִים... אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לְסַפֵּר אֶת הַפְּרָטִים 
מֵהַתְחָלָה וּלְפִי הַסֵּדֶר, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְאַפֵּק וּכְבָר מְגַלֶּה לָכֶם - רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא מַרְשִׁים יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד. אַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס, אֶת אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְאֶת אָחִיהָ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. לְאַט לְאַט נֶחְשַׂפְתִּי לַתְּכָכִים שֶׁל כֻּלָּם נֶגֶד כֻּלָּם. לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ יוֹדֵעַ מִי נֶגֶד מִי? אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל עֲדַיִן מִתְבַּלְבֵּל לִפְעָמִים. דָּבָר אֶחָד בָּטוּחַ, הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס בֶּאֱמֶת שָׁלַט בָּעִנְיָנִים, וְכָל מִי שֶׁלֹּא הִסְכִּים אִתּוֹ – הוּא כְּבָר דָּאַג לְחַסֵּל אוֹתוֹ. וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּפְעֻלָּה. ...

24.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהָבִין מָה זֶה חַיְדַּקִּים טוֹבִים. הַאִם נוּכַל לַהֲפוֹךְ לְאַבְקָה? וּמָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יַעֲרָה תִּבְלַע אוֹתָנוּ? וּמָה זֶה הַמֵּרוֹץ הַזֶּה שֶׁמִּתְנַהֵל פֹּה? אֵיךְ שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת חַיְדַקִּיּוֹת יְכוֹלוֹת לַהֲפוֹךְ לְמִילְיוֹן חַיְדַּקִּים? וְלָמָּה כֻּלָּם מַתְקִיפִים אוֹתִי עִם הַכִּידוֹנִים שֶׁלָּהֶם? וְלֹא תַּאֲמִינוּ אֵיךְ הֵם מַחְזִיקִים אוֹתָם... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

25.
מתחת לעת התאנה, ליד הגדר של כפר הנופש, אלון ואני מצאנו צרור מפתחות. מפתחות של מה? מי השאיר אותם שם? למה? ולמה שמיל, הטבח הסיני שלנו, אמר שמישהו רצה לשתול את המפתחות? מה, הוא לא יודע שמפתחות לא צומחים על העצים? ועכשיו אתם תדעו, למה אלון אמר שהכי כיף לו בעולם להיות איתי....

26.
27.
כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיְּמָה סוּפַת הַשֶּׁלֶג הַגְּדוֹלָה, הָלַכְנוּ לִרְאוֹת מָה קָרָה בַּמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. אֲבָל מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם? וְלָמָּה הֵם לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים מֵהֶעָבָר? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד - מַגִּיעִים לִתְקוּפָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּלוּם.מָה זֶה בְּעֶצֶם צֶנַע? וְלָמָּה הִנְהִיגוּ אוֹתוֹ? אֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאׂם מָצָאנוּ אֶת עַצְמְנוּ קְשׁוּרִים בַּחֲבָלִים בַּמִּנְהָרָה? אֵיךְ הִסְתַּבַּכְנוּ עִם הַבִּרְיוֹנִים שֶׁל הַשּׁוּק הַשָּׁחוֹר שֶׁחָשְׁדוּ בָּנוּ? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לְגוּשׁ שֶׁל חַלְוָה? וְלָמָּה הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ אָמְרָה שֶׁבִּכְלָל הָיָה אָז יֹפִי טוֹפִי? אוּף כַּמָּה שְׁאֵלוֹת... טוֹב, אִם אַתֶּם רוֹצִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה. בֶּאֱמֶת יֹפִי טוֹפִי... ...

28.
29.
30.
31.
32.
33.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהָבִין מָה קָרָה לֶחָסִיד שֶׁנִּשְׁאַר בְּרָמַת הַגּוֹלָן כְּשֶׁכָּל הַלַּהֲקָה שֶׁלּוֹ עָפָה. אָז הָפַכְנוּ לִהְיוֹת חֲסִידוֹת וְעָבַרְנוּ הַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת נוֹצוֹת. הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ לְמָה הִתְחַנְּנוּ הַגּוֹזָלִים, וּמָה קָרָה כְּשֶׁשִּׁחְרַרְתִּי אוֹתָם? לָמָּה בָּכְתָה הָאִמָּא הַחֲסִידָה שֶׁלָּנוּ? לָמָּה הַחֲסִידוֹת לָקְחוּ אִתָּן לַמַּסָּע אַרְבָּעָה כְּלוּבִים גְּדוֹלִים, וּמָה הֵן תִּכְנְנוּ לַעֲשׂוֹת אִתָּם? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

34.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְנוּ לִלְמוֹד אֵיךְ מַגִּיעַ הַנֵּפְט לְתַנּוּר הַחִמּוּם. אָז הֶחְלַטְנוּ פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה. נִכְנַסְנוּ לְסִירוֹת נְיָר שֶׁעָשִׂינוּ, וּפִתְאוֹם הָיִינוּ בְּתוֹךְ יַם נֵפְט - בַּדֶּרֶךְ אֶל מַלְכֹּדֶת הַנֵּפְט. אֲבָל אָז נִקְלַעְנוּ לְתַחֲרוּת בֵּין הַסִּירוֹת, וּמֵהַסִּירוֹת הָאֲחֵרוֹת מַמָּשׁ צָחֲקוּ עָלֵינוּ וְלָעֲגוּ לָנוּ. וּכְשֶׁאָסַפְנוּ אֶת מַרְכִּיבֵי הַנֵּפְט, חֵלֶק מֵהֶם מַמָּשׁ בָּגְדוּ בָּנוּ... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

35.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִיתִי לְהָבִין מַה קוֹרֶה בִּזְמַן סוּפָה שֶׁל בְּרָקִים וּרְעָמִים, הִקְטַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת אֲחוֹתִי, וְיַחַד הָיִינוּ טִפַּת גֶּשֶׁם אַחַת. אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ הֶעָנָן, כּוֹלֵל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַכָּפִיל שֶׁלִּי וְעִם נְסִיךְ הַסְּעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת– תּוּכְלוּ לִקְרוֹא בַּסֵּפֶר שֶׁלִּפְנֵיכֶם. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

36.
37.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. למשל, כאשר המדוזות הקיפו את עדי ששחתה בים. ואז... לא תאמינו, אחת המדוזות בקשה שנעזור לה ונהפוך למדוזות. אז הפכנו למדוזות, העצמות שלנו התמוססו, אבדנו את יכולת הראיה שלנו ו... לא תאמינו מאיפה היינו צריכים לעשות פיפי... איך נלחמנו בכוח הכישוף של המדוזה המרושעת? איך הצלנו את הנסיך דוזון? למה עדי הפכה להיות ארבע עדיות? ומה קרה לצליל בסוף? תצטרכו לגלות בספר. בהצלחה. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

38.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. למשל, כשרציתי לדעת איך נוצרים משמשים. בכוח הדמיון מצלחתי להפוך להיות אבקן של פרח ועדי אחותי הפכה להיות דבורה. אם אתם רוצים להצטרף אלי במסע לתוך הפרח – אתם מוזמנים....

39.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְבָרֵר מָה קָרָה לַחֲצוֹצְרָה שֶׁל מֹשֶה. אֵיךְ פִּתְאוֹם מִתּוֹךְ הַחֲצוֹצְרָה הַפִּלְאִית נִשְׁמְעוּ צְרָחוֹת "מֹשֶה, לֵךְ הַבַּיְתָה!"? אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף אֶחָד מִלְּבַדֵּנוּ לֹא שָׁמַע אֶת הַצְּרָחוֹת הָאֵלֶּה? וְלָמָּה כְּשֶׁרָצִינוּ לְהִכָּנֵס לַחֲצוֹצְרָה וּלְבָרֵר, רַק אֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְכַּוֵץ? וְהַאִם תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין שֶׁהַפַּעַם מַמָּשׁ הִכַּרְתִּי אֶת כֹּחַ הַכִּווּץ? אֲפִלּוּ דִּבַּרְנוּ... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

40.
״אֲנִי מַכִּירָה אֶת בֶּנְצִי הַקָּטָן!״ שַׂגִּית הִכְרִיזָה. ״מְצֻיָּן!״ קָרָאתִי, ״הַתַּפְקִיד שֶׁלָּךְ יִהְיֶה לַחְלוֹב אוֹתוֹ.״ ״לַחְלוֹב אוֹתוֹ?״ מוֹשִׁיק צָחַק, ״מָה, בֶּנְצִי פָּרָה?״ ״לְהוֹצִיא מִבֶּן־אָדָם סוֹדוֹת זֶה כְּמוֹ לַחְלוֹב פָּרָה,״ הִסְבַּרְתִּי לוֹ וּפָנִיתִי אֶל שַׂגִּית, ״תֵּדְעִי אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?״ ״אוֹקֵיי,״ יִפְעַת קָמָה, ״וְאֵיזֶה תַּפְקִיד יִהְיֶה לִי?״ ״אַתְּ תַּעַקְבִי אַחֲרֵי הַיַּפָּנִים,״ אָמַרְתִּי. ״אֵיזֶה יַפָּנִים?״ יִפְעַת שָׁאֲלָה. ״הַתַּיָּרִים,״ עָנִיתִי. וְכָכָה הִתְחִיל הַמִּבְצָע שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּסוֹפוֹ הִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ קִירוֹ, הַיֶּלֶד הַיַּפָּנִי מִטוֹקְיוֹ. אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגָּנְבוּ לָנוּ אֶת הַמִּבְצָע? אֵיךְ בִּכְלָל גּוֹנְבִים מִבְצָע? וְלָמָּה דָּנָה פִישְׁמַן חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת וּמִתְבַּיֶּשֶׁת? אֵיךְ הִיא קְשׁוּרָה לַמִּבְצָע שֶׁל הַתַּיָּרִים הַיַּפָּנִים? ...

41.
42.
43.
44.
בְּשָׁלוֹשׁ‭ ‬בַּלַּיְלָה‭ ‬אָמַר‭ ‬לִי‭ ‬קוֹל‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִשָּׁה‭ ‬לָלֶכֶת‭ ‬לַמְּעָרָה‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬וּלְהַגִּיד‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬לְעֵדֶן‭, ‬הַשָּׁכֵן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬שֶׁעָבַר‭ ‬לְגוּר‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭. ‬אָז‭ ‬הִתְקַשַּׁרְתִּי‭ ‬לְשָׁרוֹן‭, ‬וְיַחַד‭ ‬הָלַכְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭. ‬ וְהִנֵּה‭ ‬אֲנַחְנוּ‭, ‬יְלָדִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַיּוֹם‭, ‬עִם‭ ‬מַחְשֵׁב‭ ‬וְטֶלֶפוֹן‭ ‬נַיָּד‭, ‬מַגִּיעִים‭ ‬אֶל‭... ‬יָכוֹל‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬שֶׁמָּה‭ ‬שֶׁרָאִינוּ‭ ‬הָיָה‭ ‬פְּעֻלָּה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַצּוֹפִים‭? ‬נִרְאֶה‭ ‬לִי‭ ‬שֶׁטָּעִינוּ‭ ‬בְּגָדוֹל‭.‬ אוּלַי‭ ‬לֹא‭ ‬תַּאֲמִינוּ‭, ‬אֲבָל‭ ‬זֶה‭ ‬סִפּוּר‭ ‬שֶׁמֻּזְכָּרוֹת‭ ‬בּוֹ‭ ‬רוּחוֹת‭ ‬רְפָאִים‭ ‬וּמֻזְכָּרִים‭ ‬בּוֹ‭ ‬זוֹמְבִּים‭, ‬אֲבָל‭ ‬הוּא‭ ‬הִתְרַחֵשׁ‭ ‬בֶּאֱמֶת‭, ‬הוּא‭ ‬לֹא‭ ‬סֶרֶט‭ ‬וְהוּא‭ ‬לֹא‭ ‬חֲלוֹם‭.‬ אֲנִי‭ ‬הָיִיתִי‭ ‬פָּצוּעַ‭ ‬בָּרֹאשׁ‭ ‬לְאַחַר‭ ‬שֶׁהִכּוּ‭ ‬אוֹתִי‭ ‬וּבָעֲטוּ‭ ‬בִּי‭, ‬וְיָרַד‭ ‬לִי‭ ‬דָּם‭ ‬וְלֹא‭ ‬קֶטְשׁוֹפּ‭. ‬כָּךְ‭ ‬הִצְטָרַפְתִּי‭ ‬אֶל‭ ‬הַתּוֹשָׁבִים‭ ‬שֶׁהִתְכַּנְּסוּ‭ ‬בָּרֶפֶת‭ ‬שֶׁל‭ ‬דְּבוֹרָה‭. ‬זֶה‭ ‬הָיָה‭ ‬הַמָּעוֹז‭ ‬הָאַחֲרוֹן‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭, ‬אַחֲרֵי‭ ‬שֶׁהַפּוֹרְעִים‭ ‬הִתְנַפְּלוּ‭ ‬עַל‭ ‬הַיִּשּׁוּב‭ ‬וְרָצוּ‭ ‬לְהַעֲלוֹת‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬בָּאֵשׁ‭. ‬הָרוֹפֵא‭ ‬אִרְגֵּן‭ ‬אֶת‭ ‬הַהֲגָנָה‭ ‬וְטִפֵּל‭ ‬בִּי‭, ‬אֲבָל‭ ‬אָז‭ ‬הוּא‭ ‬נִקְרָא‭ ‬לְטַפֵּל‭ ‬בְּאַחַד‭ ‬הַפּוֹרְעִים‭ ‬שֶׁנִּפְצַע‭. ‬אִם‭ ‬רַק‭ ‬הָיִינוּ‭ ‬מַצְלִיחִים‭ ‬לְשַׁכְנֵעַ‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬שֶׁלֹּא‭ ‬יֵלֵךְ‭...‬...

45.
46.
פתאום הגיעה אלי הזמנה מפתיעה, להצטרף לרשת החברתית דֶד–בּוּק המיועדת לרוחות רפאים בלבד. איזה קטע: תארו לכם שהייתם יכולים להתכתב עם כל מי שחי בעולם מאז שהוא נברא... תארו לכם שהיתה לכם חברה נביאה (לא אגלה מי) וחברה מבית המלוכה וחברה אחת גיבורה שהצליחה להרוג את סיסרא... הכול היה יכול להיות נפלא אילו לא עברתי על החוק השישי שאומר: “אל תתמכר!’’ לצערי התמכרתי, וכמעט שילמתי מחיר כבד. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ”ך, שצריך להבין את כל התופעות החדשות שקיימות בעולם המופרע שלכם? רוצים להשתתף ברשת החברתית הכי מגניבה בעולם? אם התשובה שלכם חיובית, אחים ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!...

47.

עמרי מזמין את חברו חכם עם כיסא גלגלים והם רואים את אבם של חברו מעשן ונכנסים לגוף שלו ומנסים שיפסיק לעשן כי זה עושה סרטן הם נכנסים והם מצל... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
עמרי הולך לחוג שלו בחוג יש מישהו החולה באסתמה עמרי מנסה להיכנס אליו (שמו ענר ) אז הם נכנסו לגופו דרך נחירו והם הביאו את חברתם הם שהגיעו ה... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אמם של עמרי ועדי (קוראים לה רויטל ) חולה בגרון עמרי ועדי רוצים לדעת איך לרפא אותה והם מדמינים כאילו נכנסו לגוף שלה הם נלחמים נגד מחלת הגרו... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
עדי ועמרי רואים ששלחו לעמרי שני הודעות ממשהו אותו דבר עד שגילו שזה שני ילדים יאיר ויאיר והם רצו ללכת מתחת לאדמה הם מנסים ומצליחים ומצליחי... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
עמרי ועדי רצו להרגיש איך זה להיות דבורים עדי ידעה קצת על זה כי פעם קודמת שדמינו על האבקנים עמרי הפך לאבקן והיא לדבורה בהתחלה שדמינו עמרי ה... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
עדי ועמרי רצו לאכול משמשים מהעץ שאצל סבא שלהם אבל הפעם הוא לא גדל אז הם רצו לבדוק מדוע ונכנסו למסע חדש שבו עמרי הופך לאבקן ועדי לדבורה כ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ