“ממליצה בחום על מותחן פסיכולוגי חכם בכתיבה גאונית מבריקה המעניקה לשלל גווני הרגש של הקורא להרגיש לכאוב ובעיקר להנות . שם הספר: קורא לה אלה שם הסופרת : טל פרידמן הוצאת : כנרת זמורה דביר 320 עמודים בכתיבה מקצועית מדוקדקת מדוייקת מורכבת ורבת רבדים כותבת הסופרת ד"ר לתקשורת טל פרידמן את ספרה הראשון למבוגרים : קורא לה אלה . כיאה וכראוי לד"ר לתקשורת מדופלמת היא מגוללת מותחן פסיכולוגי”

“לכל אחד יש את הרגעים האלו מהעבר שהוא סוגר בקופסא במעמקי הנפש שלו ועבור כל אחד או אחת אלו הרגעים הקשים הסוביקטיבים שלהם. לכל אחד שכזה יש את רגעי הפלאשבק שמתעתעים בו, זורקים אותו לארועים שחווה מפעם ומשטים בו האם היו בדיוק כך? האם הפרטים הקטנים שזוכר היו באמת? האם הם קורים עכשיו? "קורא לה אלה", הותיר אותי נפעם, מעולם לא הצלחתי לתמלל את תחושת הפלשבק הזו שזורקת אותך לרגעים שלך, לשריטות שלך. בס”

“סיפור על ילדה/נערה/בחורה ששמה אלה. סיפור מטלטל וסוחף שנע על ציר זמן, אבל מסתובב סביב הקורא במערבולת שאין לה סוף, שואבת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, גורמת לקורא לעצור נשימה ולצלול לתוך סיפור החיים המסובך של אלה, שמערבב בין דמיון למציאות, בין הרצון להסחף לגמרי לבין הצורך לעצור שניה כדי לקחת אויר. ספר שקשה להפסיק לקרוא אותו, סיפור כל כך מפורט ומהוקצע שגורם לקורא לדמיין לפרטי פרטים כל סצינה בסיפור, כאיל”

“אני מתבאסת לכתוב ביקורת כזאת על ספר ביכורים, וכביקורת ראשונה בסימניה, אבל ממש לא אהבתי את הספר. הדבר היחיד שאני יכולה לומר לזכותו הוא שהמבנה המפורק שלו ומשחקי הידיעה וההסתרה תואמים את תפיסת המציאות והזיכרון של הגיבורה הראשית, וזו בחירה נבונה וטובה לטעמי. לצערי לכל היתר מאד לא התחברתי. הספר כביכול עוסק בהפרעות נפשיות ובפרשיות פשע מסתוריות, אבל הדמויות מאד לא בוגרות ומתעסקות בשטויות של גיל הנעו”

“ממליצה בחום על מותחן פסיכולוגי חכם בכתיבה גאונית מבריקה המעניקה לשלל גווני הרגש של הקורא להרגיש לכאוב ובעיקר להנות . שם הספר: קורא לה אלה שם הסופרת : טל פרידמן הוצאת : כנרת זמורה דביר 320 עמודים בכתיבה מקצועית מדוקדקת מדוייקת מורכבת ורבת רבדים כותבת הסופרת ד"ר לתקשורת טל פרידמן את ספרה הראשון למבוגרים : קורא לה אלה . כיאה וכראוי לד"ר לתקשורת מדופלמת היא מגוללת מותחן פסיכולוגי”

“לכל אחד יש את הרגעים האלו מהעבר שהוא סוגר בקופסא במעמקי הנפש שלו ועבור כל אחד או אחת אלו הרגעים הקשים הסוביקטיבים שלהם. לכל אחד שכזה יש את רגעי הפלאשבק שמתעתעים בו, זורקים אותו לארועים שחווה מפעם ומשטים בו האם היו בדיוק כך? האם הפרטים הקטנים שזוכר היו באמת? האם הם קורים עכשיו? "קורא לה אלה", הותיר אותי נפעם, מעולם לא הצלחתי לתמלל את תחושת הפלשבק הזו שזורקת אותך לרגעים שלך, לשריטות שלך. בס”

“סיפור על ילדה/נערה/בחורה ששמה אלה. סיפור מטלטל וסוחף שנע על ציר זמן, אבל מסתובב סביב הקורא במערבולת שאין לה סוף, שואבת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, גורמת לקורא לעצור נשימה ולצלול לתוך סיפור החיים המסובך של אלה, שמערבב בין דמיון למציאות, בין הרצון להסחף לגמרי לבין הצורך לעצור שניה כדי לקחת אויר. ספר שקשה להפסיק לקרוא אותו, סיפור כל כך מפורט ומהוקצע שגורם לקורא לדמיין לפרטי פרטים כל סצינה בסיפור, כאיל”

“אני מתבאסת לכתוב ביקורת כזאת על ספר ביכורים, וכביקורת ראשונה בסימניה, אבל ממש לא אהבתי את הספר. הדבר היחיד שאני יכולה לומר לזכותו הוא שהמבנה המפורק שלו ומשחקי הידיעה וההסתרה תואמים את תפיסת המציאות והזיכרון של הגיבורה הראשית, וזו בחירה נבונה וטובה לטעמי. לצערי לכל היתר מאד לא התחברתי. הספר כביכול עוסק בהפרעות נפשיות ובפרשיות פשע מסתוריות, אבל הדמויות מאד לא בוגרות ומתעסקות בשטויות של גיל הנעו”