"כל הנחלים הולכים אל הים, / אבל הים, הים אנה ילך?" בשאלה זו מסתיים השיר הפותח ´הזמן שלי´ התוהה על הזמן ועל החיים ותכילתם. השיר מתחיל בשורות: "יש לי קרוב רחוק ושמו - זמן... / משחר היותי הוא אתי כל הזמן, זה הזמן... / המוזר מכל שהיה הכי גדול כשהיה קטן." כבר מראשיתה מאופיינת שירתה הלירית של רנה לי בעצבות, הגות, אירוניה מלווה בלגלוג קל, ביקורת אך גם השלמה. ההומור אף הוא לא נעדר, אם כי אינו משולל מרירות. למשל השיר ´יחד´ המתאר זוג קשישים ש"גם מה שהם מבשלים לחוד / הם אוכלים לבסוף ביחד.. / בין שהם נוסעים על מי-מנוחות / ובין יושבים על אי- / נחת." - כיוון ש"מה שלא תעשה אהבה יעשה הפחד." ספר מקיף זה - שבו מבחר משישה קבצים קודמים ושירים חדשים שעוד לא יצאו בספר - משקף את שירת רנה לי במשך קרוב לחמישים שנה. מספריה בתחום הסיפורת והמחקר שפורסמו בשנים האחרונות יוזכרו קובץ הסיפורים עוד רחוק מן הבית (הוצאת הקיבוץ המאוחד), והמחקר בכתבי עגנון והצמחונות (הוצאת רשפים). כפרופסור לעברית עסקה ד"ר רנה לי (קופמן) שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק....

"בערבות תבל אני ערער", מעידה על עצמה המשוררת המתגוררת זה שנים בארצות - הברית וכל חייה מבקשת לגשר בין מחוזות נפשה החצויה. בין ניו - יורק לתל - אביב משתרכים חייה, תמיד היא בדרך "מהבית הביתה אל אותו נוה שלום נחלם", אבל תחושת אי - השייכות מלווה אותה בכל מקום, תמיד היא "אחרת בעיר אחרת, אותה אדרת בשינוי הגברת". הערער נתפס כאן כסמל כלכלי לבדידותו ולתלישותו של האדם במובן הקיומי. חלקה של המשוררת עם אותם "אנשים של אז ושם... (ש)בהתעטף נפשם... מרגישים כדג שזכר - ים מכבר נשה, מין דג ביבשה - ". בספר שישה שערים ובם השער "סולם יעקב" המתייחס לדמויות ונושאים מן התנ"ך. לפעמים הסיטואציה התנ"כית צפה בתוך המציאות המודרנית, כבמקרה אותה אשה היורדת במדרגות הנעות אל "גוב התחתיות" ומהרהרת במלאכים העולים ויורדים בסולם בחלום יעקב, שאינם נזקקים למדרגות נעות, "כי אין מכות היום נחלתם, ואין דבר מעייף אותם, שסוף - סוף הם לא סתם בני אדם, הם מלאכים!" המחברת - ד"ר רנה לי (קופמן) - היא משוררת, מספרת וחוקרת ספרות. "שירי ערער" הוא קובץ שיריה השישי. בין ספריה המוקדמים: "אויב! איוב! - פרקי יומן מניגריה", ובשנים האחרונות המחקר המקיף: "עגנון - והצמחונות". קובץ סיפוריה החדש "עוד רחוק מן הבית" הופיע זה עתה. כפרופסור ללימודי העברית עסקה רנה לי שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק....

הסיפורים המובאים בזה נכתבו במרוצת השנים. בכולם שליט הטון הלירי - פיוטי, וגם מבחינה תימתית יש בם מן המשותף. המתח שבין הערגה - ותהי זאת כמיהה לאהבה הגדולה )"עוד רחוק מן הבית", "הניתוח", "מטרמופוזות"(, שאיפה לקריירה מזהירה )"מותו של פקיד"(, או געגועים לימים שחלפו )"מרחוק רחוק"( - לבין מה שמציעה המציאות, קורע את הנפש ופעמים אף מערער את יציבותה. המסקנה הנרמזת ב"אז מדוע יצאה מרים וולף מדעתה?" היא שהנורמאליות כשלעצמה - היינו, אותו עולם של מציאות אפורה ומגמדת - עשויה להוציא אדם מדעתו. שכן, אולי רק בשיגעון יכולים המצוי והרצוי לדור בכפיפה אחת. אבל מרבית הדמויות נשארות "ליד המעקה". הן מוסיפות לשאת בשמות הזמן )"אחרי המבול", "מר סלע פורש לגימלאות"(, ומקבלות על עצמן את דין הפשרות הכפויות. וכיוון ש"טוב ככה מלא כלום" )"מתוך מכתבים אבודים"(, מסתפקים אותם זקנים ברסק עגבניות חמצמץ משום שנאסר עליהם לאכול אבטיחים )"אבטיחים"(, ודליה מוסיפה לרוץ, מבלי להתקדם, על אופני ההתעמלות העומדים על מכונם )"עוד רחוק מן הבית"(. את ה"בית" הנזכר בשם הספר יש לתפוס מטפורית כמחוז כל הנכסף והנחלם שנשאר רחוק לעולם. המחברת - ד"ר רנה לי )קופמן( - היא משוררת, מספרת וחוקרת ספרות. בין ספריה המוקדמים אויב! אויב! - פרקי יומן מניגריה, ובשנים האחרונות המחקר המקיף: עגנון - והצמחונות. קובץ שיריה השישי שירי ערער, עומד להופיע בימים אלה. כפרופסור ללימודי העברית עסקה רנה לי שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו - יורק....

"כל הנחלים הולכים אל הים, / אבל הים, הים אנה ילך?" בשאלה זו מסתיים השיר הפותח 'הזמן שלי' התוהה על הזמן ועל החיים ותכילתם. השיר מתחיל בשורות: "יש לי קרוב רחוק ושמו - זמן... / משחר היותי הוא אתי כל הזמן, זה הזמן... / המוזר מכל שהיה הכי גדול כשהיה קטן."כבר מראשיתה מאופיינת שירתה הלירית של רנה לי בעצבות, הגות, אירוניה מלווה בלגלוג קל, ביקורת אך גם השלמה. ההומור אף הוא לא נעדר, אם כי אינו משולל מרירות. למשל השיר 'יחד' המתאר זוג קשישים ש"גם מה שהם מבשלים לחוד / הם אוכלים לבסוף ביחד.. / בין שהם נוסעים על מי-מנוחות / ובין יושבים על אי- / נחת." - כיוון ש"מה שלא תעשה אהבה יעשה הפחד."ספר מקיף זה - שבו מבחר משישה קבצים קודמים ושירים חדשים שעוד לא יצאו בספר - משקף את שירת רנה לי במשך קרוב לחמישים שנה.מספריה בתחום הסיפורת והמחקר שפורסמו בשנים האחרונות יוזכרו קובץ הסיפורים עוד רחוק מן הבית (הוצאת הקיבוץ המאוחד), והמחקר בכתבי עגנון והצמחונות (הוצאת רשפים).כפרופסור לעברית עסקה ד"ר רנה לי (קופמן) שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק....