"בערבות תבל אני ערער", מעידה על עצמה המשוררת המתגוררת זה שנים בארצות - הברית וכל חייה מבקשת לגשר בין מחוזות נפשה החצויה. בין ניו - יורק לתל - אביב משתרכים חייה, תמיד היא בדרך "מהבית הביתה אל אותו נוה שלום נחלם", אבל תחושת אי - השייכות מלווה אותה בכל מקום, תמיד היא "אחרת בעיר אחרת, אותה אדרת בשינוי הגברת". הערער נתפס כאן כסמל כלכלי לבדידותו ולתלישותו של האדם במובן הקיומי. חלקה של המשוררת עם אותם "אנשים של אז ושם... (ש)בהתעטף נפשם... מרגישים כדג שזכר - ים מכבר נשה, מין דג ביבשה - ". בספר שישה שערים ובם השער "סולם יעקב" המתייחס לדמויות ונושאים מן התנ"ך. לפעמים הסיטואציה התנ"כית צפה בתוך המציאות המודרנית, כבמקרה אותה אשה היורדת במדרגות הנעות אל "גוב התחתיות" ומהרהרת במלאכים העולים ויורדים בסולם בחלום יעקב, שאינם נזקקים למדרגות נעות, "כי אין מכות היום נחלתם, ואין דבר מעייף אותם, שסוף - סוף הם לא סתם בני אדם, הם מלאכים!" המחברת - ד"ר רנה לי (קופמן) - היא משוררת, מספרת וחוקרת ספרות. "שירי ערער" הוא קובץ שיריה השישי. בין ספריה המוקדמים: "אויב! איוב! - פרקי יומן מניגריה", ובשנים האחרונות המחקר המקיף: "עגנון - והצמחונות". קובץ סיפוריה החדש "עוד רחוק מן הבית" הופיע זה עתה. כפרופסור ללימודי העברית עסקה רנה לי שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק.