הסיפורים המובאים בזה נכתבו במרוצת השנים. בכולם שליט הטון הלירי-פיוטי, וגם מבחינה תימתית יש בהם מן המשותף. המתח שבין הערגה - ותהי זאת כמיהה לאהבה הגדולה: "עוד רחוק מן הבית", "הניתוח", "מטרמופוזות", שאיפה לקריירה מזהירה: "מותו של פקיד", או געגועים לימים שחלפו: "מרחוק רחוק" - לבין מה שמציעה המציאות, קורע את הנפש ופעמים אף מערער את יציבותה.
המסקנה הנרמזת ב"אז מדוע יצאה מרים וולף מדעתה?" היא שהנורמאליות כשלעצמה - היינו, אותו עולם של מציאות אפורה ומגמדת - עשויה להוציא אדם מדעתו. שכן, אולי רק בשיגעון יכולים המצוי והרצוי לדור בכפיפה אחת. אבל מרבית הדמויות נשארות "ליד המעקה". הן מוסיפות לשאת בשמות הזמן ("אחרי המבול", "מר סלע פורש לגימלאות"), ומקבלות על עצמן את דין הפשרות הכפויות.
וכיוון ש"טוב ככה מלא כלום" ("מתוך מכתבים אבודים"), מסתפקים אותם זקנים ברסק עגבניות חמצמץ משום שנאסר עליהם לאכול אבטיחים.
את ה"בית" הנזכר בשם הספר יש לתפוס מטפורית כמחוז כל הנכסף והנחלם שנשאר רחוק לעולם.
המחברת, ד"ר רנה לי-קופמן, היא משוררת, מספרת וחוקרת ספרות. בין ספריה המוקדמים:
אויב! אויב! - פרקי יומן מניגריה, ובשנים האחרונות המחקר המקיף: עגנון והצמחונות.
קובץ שיריה השישי שירי ערער, עומד להופיע בימים אלה. כפרופסור ללימודי העברית עסקה רנה לי שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו-יורק.