"כל הנחלים הולכים אל הים, / אבל הים, הים אנה ילך?" בשאלה זו מסתיים השיר הפותח ´הזמן שלי´ התוהה על הזמן ועל החיים ותכילתם. השיר מתחיל בשורות: "יש לי קרוב רחוק ושמו - זמן... / משחר היותי הוא אתי כל הזמן, זה הזמן... / המוזר מכל שהיה הכי גדול כשהיה קטן."

כבר מראשיתה מאופיינת שירתה הלירית של רנה לי בעצבות, הגות, אירוניה מלווה בלגלוג קל, ביקורת אך גם השלמה. ההומור אף הוא לא נעדר, אם כי אינו משולל מרירות. למשל השיר ´יחד´ המתאר זוג קשישים ש"גם מה שהם מבשלים לחוד / הם אוכלים לבסוף ביחד.. / בין שהם נוסעים על מי-מנוחות / ובין יושבים על אי- / נחת." - כיוון ש"מה שלא תעשה אהבה יעשה הפחד."

ספר מקיף זה - שבו מבחר משישה קבצים קודמים ושירים חדשים שעוד לא יצאו בספר - משקף את שירת רנה לי במשך קרוב לחמישים שנה.

מספריה בתחום הסיפורת והמחקר שפורסמו בשנים האחרונות יוזכרו קובץ הסיפורים עוד רחוק מן הבית (הוצאת הקיבוץ המאוחד), והמחקר בכתבי עגנון והצמחונות (הוצאת רשפים).

כפרופסור לעברית עסקה ד"ר רנה לי (קופמן) שנים רבות בהוראת הספרות העברית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק.

שם הספר
מסע אל רגע החסד
הרחק מכף התקווה הטובה
עוד רחוק מן הבית - סיפורים
שירי ערער
אויבו! אויבו! פרקי יומן מניגריה