|
|
|
1.
|
|
גץ ומאייר הם נהגיה של משאית ההמתה בגז, המובילה מדי יום כמאה מיהודי בלגרד אל מותם. גץ ומאייר מבצעים את מלאכתם בקפידה, ואינם מהרהרים אחר משמעות מעשיהם. המספר, יליד בלגרד, עוסק בשחזור אילן היוחסין של משפחתו, שנרצחה כמעט כולה במשאיות הגז, ובד בבד מנסה לטוות את דמותם של גץ ומאייר כבני אדם - על מראם החיצוני, מעשיהם, מחשבותיהם, עולמם הרגשי, שאיפותיהם הכמוסות והיחסים ביניהם. המעמסה הרגשית הכרוכה בשתי המשימות שלקח על עצמו מערערת את שפיותו של המספר, עד כי כל הרמויות שהוא עוסק בשחזורן מתערבבות בנפשו, וחודרות דרכה גם לחייהם ולנפשותיהם של הסובבים אותו. בספרו זה, הרביעי המתורגם לעברית, פורש בפנינו דוד אלבחרי את סיפורה של יהדות בלגרד ברצף אחד, בפיסקה אחת, שקריאתה מותירה אותנו חסרי נשימה כפי שנותרו גם גיבוריו - קרבנות משאית הגז....
|
|
3.
|
|
הייתי מאושרת כשאתה נולדת, גם כשאחותך נולדה הייתי מאושרת, כשהכרתי את בעלי הראשון, כשעוד לא ידעתי שיהיה בעלי, הייתי מאושרת, גם כשהייתי מחכה לשובו מהעבודה הייתי מאושרת. ואז כשהכל התחיל להיסגר האושר חדל, אי אפשר היה להיות מאושר בראותך כשהאור נבלע ונגוז בחושך"
(מתוך הספר)
יצירת מופת נוגעת ללב על חיים, הישרדות, עקירה, וגירוש, ועל דמות אם מופלאה העומדת במרכזה. בארץ הגירתו החדשה, קנדה, מאזין המחבר-המספר לארבעה סלילי הקלטה ישנים שבהם מדברת אמו, בוסנית סרבית מלידה ויהודייה מתוך בחירה, על חייה, שני בעליה, משפחתה וילדיה, בין שתי מלחמות עולם ומלחמת אזרחים אחת ביוגוסלביה הקרועה והשסועה. יצירה אוטוביוגרפית בחלקה, על מה שהיה, ועל מה שהווה, ועל ניסיון המחבר לספר אותה בעולם בו אבדה לו מולדתו ושפתו. יצירה המנסה להשיב על השאלה ממה עשוי אדם, ותשובתה, הניתנת באמצעות אמירותיה הציוריות של האם ובאמצעות הערותיו האירוניות של הסופר הקנדי דונלד, אומרת כי אדם עשוי מן האירועים, מהצטיירותם בתודעה, ומהישנותם בחיים ובזיכרון.
דויד אלבחרי נולד בקוסובו ב-1948 כבן להורים יהודים שכל אחד מהם איבד במלחמה את בן זוגו ואת שני ילדיו. הוא נחשב לאחד הסופרים החשובים ביוגוסלביה. ספרו "תיאורר של מוות" (1982) זכה בפרס אנדריץ' היוקרתי וספרו "פיתיון" זכה בפרס נין ונבחר על-ידי בלקניקה, התאחדות הספרים בבלקן, לספר השנה לשנת 1997. שנתיים לאחר מות אמו גלה אלבחרי לקנדה, שם הוא חי כיום.
...
|
|
4.
|
|
הספר הקצר הוא יצירת מופת זעירה של מטא-פרוזה, שאחד מעיקריה הוא התבוננות בתהליך כתיבתו של ספר, במושאיה של היצירה, בסיכוייה ובגורלה. דוד אלבחרי נמנה על הסופרים הבכירים של אקס יוגוסלביה, וספריו, סך הכל 18 במספר, זכו בפרסים רבים. היום הוא תושב קנדה, אך את שנות חייו הראשונות עשה בחבל קוסובו. חלק ניכר ממשפחתו נרצח במהלך מלחמת העולם השניה....
|
|
5.
|
|
זהו ספרו החמישי של דויד אלבחרי הרואה אור בעברית. הספר, שיצא בבלגרד ב-1988, הוא סיפור פרידת הבן מאביו, במקרה זה אבי המספר, שמיתתו התחילה בעת ביקורו בישראל וחייו הסתיימו כעבור חודשים אחדים, בבלגרד, אליה חזר על ערש דווי.
במלחמת שנות התשעים היגר דויד אלבחרי מארצו לקנדה ומאז הוא מתגורר שם. ברומן פיתיון (גוונים, 1999) הוא נפרד מאמו ומארצו – פרידה אישית, היסטורית, השזורה מן התובנות שלו ביחס לגורלם של הוריו, של ארצו ושלו כסופר בארץ זרה. לעומת זאת ברומן שלפנינו, צינק, הפרידה מאביו היא פואטית, פילוסופית ואונטולוגית, ואינה כורעת תחת מעמסת ההיסטוריה הטראגית של ארצו. בשני הספרים, כבשאר יצירותיו, מעלה אלבחרי פיסת מציאות השזורה קטעי פרוזה ומטא-פרוזה, דהיינו תובנת המספר ביחס למצבו, מקומו ומהלך כתיבתו של הסיפור והשאלות שנכרכות בה, כל זאת כחלק בלתי נפרד מהסיפור עצמו ואף כאחד מ”גיבוריו”.
לצד העניין הפואטי, הפילוסופי וההיסטורי שבהמשגת האופן שבו המוות מפריד ומחבר כאחת בין אב לבנו, זהו גם סיפורו של יחס המחבר לישראל – הן כארץ גשמית הן כמציאות מטאפיזית הרת משמעות, במיוחד מהיבט הפן היהודי....
|
|
