את הספר הזה קראתי און אנד אוף במשך כמעט חודשיים (וצפוייה לי התפתלות מסויימת בספריה). קשה לי להסביר מדוע.
אולי אני בפתחה של 'תקופה מעשית', שאמורה להיות תפנית חיובית בחיי (אם זה אומר שאפסיק לקרוא ספרים, אני חושבת שאני מעדיפה להיות בריה עצלנית, דחיינית ואכולת רגשות אשם, כפי שהייתי עד כה) או שפשוט התרגלתי בזמן האחרון לאותו הלך רוח ספרותי מדוכדך ופסימי, כך שטקסט פארודי משעשע ובעל בסיס הומאני איתן נרא

אפשר גם בלי שפע החמאה בכל מתכון מהמתכונים המוצעים ומפוזרים על פני הספר. מה שהופך את ספר הריגול הזה לנחמד ומיוחד.

הספר עצמו, נו, הוא ספר ג'יימס בונד כזה, הגיבור תומס ליוואן הוא גם נאה, גם אלגנטי וגם יודע לבשל וגם סוכן לא כפול אלא משולש בין צרפת, גרמניה ואנגליה בזמן ואחרי מלחמת העולם השניה. לרוב בשטח הלא כבוש בצרפת אך כמובן תחת שלטון וישי ותחת עינם הפקוחה של הגרמנים עם הגסטפו וכל העניין הזה.
למה

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי, ומדי כמה שנים אני חוזר וקורא אותו שוב. <mark>סימל</mark> משתמש בהמון הומור חתרני בתארו את המלחמה של היחיד, תומאס ליוואן במקרה זה, במאבקו על חירותו ושפיותו כנגד כל גופי המודיעין כולם.
בספר משובצים מתכונים רבים (שלא ניסיתי אותם...).
ספר שהוא כיף אמיתי.