שושנה ויג

שושנה ויג

סופרת

שושנה ויג (לבית פיינגולד) ילידת אשקלון.
משוררת, סופרת, תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן (שירת יונה וולך - ביוגרפיה ופואטיקה). חברת אגודת הסופרים. חברה באקו"ם, כותבת באינטרנט. רשימות בכתבי העת לספרות 'מאזניים'/ 'אפיריון'/ 'כל ישראל בעסקים'/ בעלת בית ההוצאה - 'פיוטית'. דרך העיניים שלי (הוד השרון : אסטרולוג, 2000) רומן. חגיי ועונותיי (הוד השרון : אסטרולוג, 2002) רומן.תבואת השיגעון (ירושלים : צור-אות, 2006) שירים.
איפה את חיה : שירים (ירושלים : הוצאה פיוטית / צור-אות, 2009.
צור קשר: שליחת הודעה פרטית לסופרת
1.
הרומאן ´לאחות את הקרעים´ הוא רומאן ממואר (ספר זיכרונות) המבוסס על קורות חייה של המחברת חפציבה גולדנברג. איחוי הקרעים לכדי ספר נעשה ע"י הסופרת והמשוררת שושנה ויג, שדובבה את המספרת חפציבה והעלתה דבריה על הכתב. שתי המחברות נפשגו בקורס לשגרירות תקשורת מטעם איגוד התקשורת הישראלי, מייסודו של העיתונאי נח הלפרין, בשנת 2009. שושנה ויג קיבלה צרור דפים בכתב יד, בעקבות זאת שוחחה עם חפציבה והוסיפה את חלקה בעיבוד הספרותי. הדפים הללו נשמרו כשלושים שנה והפכו עתה לרומאן ´לאחות את הקרעים´. כל הרסיסים והחלקים נתפרו במלאכת רפאות לאריג אחד מושלם, ולא ניתן להבחין מי העורכת הסופרת ומי המחברת הזוכרת. בהליך העבודה של הספר הכתוב מנקודת תצפית של מספרת גיבורה נכנסה הסופרת שושנה ויג לנעליה של חפציבה גולדנברג וניסתה להשלים פערים באמצעות החופש היצירתי שהיא ניחנה בו. חפציבה גולדנברג לבית דיין מספרת על עצמה: "נולדתי בדימנט שבמרוקו, למשפחה של תשעה אחים ואחיות להורים: סוליקה ויעקב דיין ז"ל. עלינו ארצה בשנת אלף תשע מאות חמישים ושלוש, בהיותי בת עשר שנים. השתקענו כשנה במושב ´תפרח´ ולאחר מכן עקרנו למושב ´כפר אוריה´ שבפרוזדור ירושלים. את השכלתי רכשתי בבית ספר חקלאי ´עיינות´ ובהמשך למדתי בחיפה לימודי ערב. סיימתי שתים עשרה שנות לימוד עם בגרות חלקית. ולאחר מכן למדתי בסמינר לגננות לגיל הרך. סיימתי את לימודיי בהצטיינות ועבדתי בגן ילדים בפרדס חנה. בהמשך התנתקתי לגמרי ממקצוע זה וסירבתי להמשיך לעסוק בו. בהמשך למדתי סיעוד והים אני אחות. במהלך עבודתי העשרתי את השכלתי בתחומים רבים, למשל: רפלקסולוגיה, חקר המוח במסגרת לימודי תעודה. מיומנות מקצועית בסיעוד, אתיקה ומשפט, שגרירת תקשורת. אם לשני בנים ובת, סבתא גאה לחמישה נכדים שאני כל כך אוהבת. מזה עשים ושמונה שנים מלווה אותי איש מקסים, בן זוגי. האיש היקר שלי משה, בעלי, הפיח בי חיים יפים. חיים שלא הכרתי בעבר. ואני אומרת, לו הכרתי אותו בעבר, לא היה צורך ´לאחות את הקרעים´."...

2.
3.
ספרה הראשון של שושנה ויג דרך העיניים שלי, רומאן אינטרנטי רווי תשוקה, כבש את לב הקוראים והפך להיות ספר פולחן בפורומים שונים לספרות בקהילת האינטרנם. חגיי ועונותיי, ספרה השני של שושנה ויג, הינו ספר חושפני ונוגע ללב, הסוחף את הקורא בנתיבים סמויים מן העין אך מוכרים לכל לב. האם אלו הרפתקאות האהבים של גיבורת הספר, או משאלות לב בלבד? קוראים, ובעיקר קוראות, לא יוכלו שלא להיתפס לקסם האירוטי המלווה את כתיבתה של הסופרת. עולמה של הגיבורה מתואר בעט אומן ומשורטט בנימים דקים של אהבה ותשוקה. "ספר שילווה את הקורא לאורך זמן, רומאן שחוזרים לקרוא בו שוב ושוב..." (א. גולדנברג) "תתחילי להשתוקק, אמרתי לעצמי. תתחילי לשתות את היום. עמדתי עם שני נברים כל כך מוכרים בהפסקה ודיברתי על אהבות בחיים... יש מישהו שבאמת אוהב אותי. אני יודעת שהוא אוהב אותי, והוא לא רוצה להראות..."...

4.
ב 28.4.11 פנתה המשוררת שושנה ויג ליו"ר אגודת הסופרים העבריים, המשורר בלפור חקק, בפנייה נרגשת. "בוא נכתוב את הספר מחדש. נתחיל הכל מחדש, נבנה את כל הדמויות מחדש. יהיה לנו מה לעשות יחד המון שנים. בוא נכתוב הכול מחדש. הספר ההוא שלא פרסמנו אינו כתוב טוב. אינו בנוי נכון. אני מזמינה אותך לכתוב הכול מחדש. שמך יתנוסס על ספר פרוזה לפני שמי, שכן אתה באותיות האלף בית לפניי. הנה אני מתחילה לכתוב, הרי שנינו אמנים של מילים, נוכל לכתוב הכול מחדש. כעת מזמזם לידי יתוש או זבוב. זה יכול להיות אמיתי לכתוב הכול מחדש. נמציא את רצף העלילה. נמציא את הדמויות. נמציא הכול מחדש, נאמר שהיה ספר ואיננו. וכעת הוא קם וקיים. כעת זה הזמן. אם נכתוב מהר או לאט, אם נכתוב עכשיו או מחר. אם נכתוב כל יום או נכתוב פעם בשבוע, מה יהיה? הכול נחליט ביחד. כך אדע גם שאתה המשורר שלי, כך אדע שאתה הסופר שלי. בוא נתחיל מחדש. נכתוב כמו שצריך, לא בחלקים. נכתוב את הספר שלנו בעצמנו. אתה אליי, אני אליך, נכתוב זה אל זו. נאחז בקצה הנייר ונמשוך אותו פעם אליי ופעם אליך. נהיה על גבי הנייר כמו רקדני באלט. נכתוב הכול מחדש." המשורר בלפור חקק הרים את הכפפה מיד והחלה חליפת מכתבים ביניהם שהובילה לכתיבת רומאן מכתבים המבוסס על בדיון ועל מציאות. "לךְ, הספר שכתבנו יחד בעבר לא נעלם, הוא קיים במקום כלשהו. מכאן ואילך בעינייך הוא ספר נסתר מן הבריות, וגם תוכנו לא יהיה ידוע לאיש. היו בו דמויות שבדינו מלבנו והיו לדמויות האלה שמות. לך ניתן שם, וגם לי ניתן שם בספר הנעלם, כדי להצפין את הספר, כדי שלא יזהו את הדמויות איתנו. בסופו של דבר, הספר הפך לספר נסתר, ועכשיו את אומרת: עלינו לכתוב אותו מחדש. לכתוב אותו אחרת. ובכל זאת, איך אפשר לכתוב ספר מחדש, אם הספר הנעלם נושף בערפנו ואינו מניח לנו? הוא רוצה שנכתוב אותו, הוא מתחנן להישאר בארץ החיים, לא להימחק. הוא תמֵהַ למה את רוצה להתחיל את הכול מחדש. הדמויות שכתבנו שם אינן מניחות לי. הן תמהות, איך זה שאני נכנע לך בקלות ומקבל את מחיקת הספר הנעלם. הן תמהות, איך זה שאני חורץ גזר דין של מחיקה עליהן, בעוד הן חשות שהן עדיין חיות ונושמות. הרי יצרנו אותן יחד, הגינו אותן וחשבנו מה יקרה להן. שזרנו בחייהן של הדמויות דברים שקרו לנו עצמנו. גיבור הספר הנעלם היה בן דמותי, והוא תמֵהַ שאני מוותר עליו. הוא לוחש לי: אני בכל מקרה נשאר. גם אם תכתבו ספר חדש, הצל שלי ילווה אתכם. גם אם תכתבו ספר חדש, אֶכּנס אליו בלי ידיעתכם. כשתסיימו את הספר החדש, תגלו שלא ניתן לברוח מן הישן. כשתפתחו ותקראו מה כתבתם, תגלו אותי שם... אני שומע את לחישתו בחרדה, שואל את עצמי: האם באמת ניתן לכתוב ספר חדש? האם לא יקרֶה לנו בתום הכתיבה סוג של דז'ה וו. פתאום נאמר לעצמנו: הנה כתבנו ספר חדש, אך אנו שנינו יודעים שזה הספר הנעלם רק בתחפושת אחרת. האם נדע ליצור בספר החדש מסכות כה עבות, שלא ניתן יהיה דרכן לראות את הספר הנעלם? אני" רומאן המכתבים הינו ז'אנר ספרותי שכמעט נעלם ממדף הספרים הספרותי. תוך כדי חליפת המכתבים האלקטרונית דנו המשוררים בנושאים הקשורים ליצירה ולמצבו של היוצר בימינו. במקביל לעלילת הסיפור העוסקת בכתיבה ובחיי האמן מתחברת עלילה על יחסים בין גבר לאישה. כעבור כארבעה חודשים מסתיימת הרפתקה ספרותית על מדף הספרים הישראלי. לספר יש פוטנציאל להפוך לספר קאלט. הוא נקרא בשטף ומעורר מחשבה בשל מקוריות ההגשה שלו. הרומאן משקף סערה בתוך המכתבים, רגעים של גאות ושפל וגם מתח רומנטי. הכותבים שוזרים את הבדיון בתוך המציאות, ורב הנסתר על הנגלה. ...

5.
6.
שירה יצרית וארוטית, רחבת לב, מוצפת אור ואהבה, ספוגה בזכרי מקרא ולשון חכמים. שירת נשים במיטבה. פרופ´ זיוה שמיר בספר שיריה השני המשוררת שושנה ויג סוללת דרך אישית. "איפה את חיה" מצטרף לספרה הראשון "תבואת השיגעון" כנביעה מתמשכת במחוזות היצירה שלה, והיא ניחנה בכתיבה מדויקת ורגישה. המשוררת מצליחה להפוך חומרים יומיומיים לאמנות מרגשת. שם הספר מבטא נגיעה בחומרים הנולדים מן המציאות המוכרת, ובתהליך היצירה הם מקבלים עיצוב שירי. מניפת יצירותיה רחבה ומגוונת, ערבול של חוויות, שיש בהן טשטוש בין מציאות ודמיון, הווה ועבר על כל רבדיו: הבתים השקועים / ביסודות רעידת עולם / מזכירים לי עבר / חרוך שבור / כקרבן נפשי הטובע לאט. (מתוך "מערבולת"). חלק מן החומרים שאוב ממקורות יהודיים. ההזדהות עם דמויות מקראיות כדוגמת בת שבע שנלקחת מאוריה, או חנה שחווה את כאב העקרות. הדמויות מופיעות כמשקעים מן העבר ההיסטורי הקולקטיבי: שנים סגר ה´ רחמה / ולא עקר את דמדומי הזיותיה / לחבק ולחמול בן אהוב לעטוף בסמרטוטים פטר רחם. (מתוך "וסגר רחמה"). אלה רק טעימות קטנות משירים קיומיים, הסוחפים ברגישותם ובמקצבם ומעוררים ציפייה. בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים אהבה גדולה מוגשת בשירים. אהבה מעוכבת, צולבת, בוערת, משסעת, יורה, פוצעת פצע פעור. אהבה שמבקשת להכפיל את עצמה והולכת אל דרך אבודה. מסלול גן העדן מביא את ה"יש" ואת ה"אין", את המלאות ואת הבדידות. שושנה ויג מנהלת דיאלוג עם עצמה. גם כאשר היא פונה אל מושא האהבה היא בעצם דנה עם עצמיותה הנשית. כך היא מנתבת את נשיותה לזיכרונות ילדות, למגע כמעט מאגי בשנים קראיות. הרחם מקשרת בין הנשים. התרבות היהודית נמצאת ברקע, אם בנשיקת המזוזה ואם בשירים על טייבל´ה הקטנה שנדדה ביערות בזמן השואה. המבט וההסתכלות של שושנה ויג נעשים דרך פריזמות נשיות. אהבות רגישות וגופניות, תרבות יהודית, הווה ספרותי, ישראליות עכשווית, כל אלה בספר זה, במגע פואטי מדויק, נינוח, ממוקד, קולע לאמירה חד משמעית. דליס, משוררת ומבקרת...

7.
רקפת ילדה קטנה, שאינה אוהבת לאכול, אך גלידה אוהבת יותר מכול. בתהליך חלימה היא מבינה עד כמה חשוב לגוון את המזון שאותו היא אוכלת. איילת הלר על הספר הספר דמעות של גלידה יכול להתאים לילדים שמתקבעים על אהבת אוכל מסוים ולא משחררים את האפשרות לאכול מגוון ולטעום טעמים שונים של אוכל המכונה אצלנו המבוגרים "אוכל בריא". הטכניקה הטיפולית של "הרחקה" מצוינת לטיפול בהתנגדות זו , בעיקר אם היא באה מהמקום הווכחני והמורד. הטכניקה מאפשרת לילד לעבור תהליך של הסברה מבלי לפתוח במלחמה. בנוסף, היתרון בכך שמדברים על הילדה רקפת מאפשר לילד לדבר על מצוקותיה ולדון בה ולא בעצמו ובכך להרחיק את החוויה המאיימת של התמודדות עם הבעיה שלו. איילת הלר- יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית וכן כותבת שירים וסיפורים. ...

8.
בספר החדש ״בסבך השערה״ טקסטים בנימה ארוטית עדינה. הוא מכיל שלוש נובלות ו-7 סיפורים קצרצרים. הנשים בסיפוריה של שושנה ויג משתוקקות לאהבה שלא מן העולם הזה. אלה נשים שסר הטעם מחייהן והן חומקות אל עולמות הדמיון. ויג טווה מחלומותיהן את עלילות סיפוריהן. ״רץ המרתון ההולנדי״, נובלה וידויית פסיכולוגית, שבה הגיבורה מוצאת עצמה במערכות יחסים שאין בהן אחיזה במציאות והן נבנות מתוך תשוקה לאהבה. המספרת נפלטת אל עולם מתעתע שבו היא מתאהבת בדמויות רחוקות וזרות ואשר מהן היא שואבת חיוניות שהיא זקוקה לה. הגיבורה רוזי 'עקרת בית' נואשת שמחפשת משמעות לחייה בעולם הווירטואלי. נובלה דקדנטית מודרנית שבה נטווים יחסים בין המינים שאינם מובילים לקשר אמיתי. הסיפור השני ״תיבת פנדורה של אימי״ הוא סיפור אהבה פנטסטי שמתפתח בין אדונית לבין עבד בתקופה קדומה ברומא, סיפור תשוקה וחיפוש אחר אהבה. שושנה ויג, סופרת, משוררת ועורכת. פרסמה עד כה שנים־עשר ספרים, ביניהם רומנים, ספר שירה וספרי ילדים. המחברת ייסדה בשנת 2009 את הוצאת ״פיוטית״, שמתמחה בהוצאת ספרי שירה. נשואה למשה, אם לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. מתגוררת בנתניה. ...

9.
10.
11.
סיפורה של שושנה ויג הוא סיפור על מחיר התקומה. אנו ערים לשכול של ההורים, אך לא מודעים דיינו לאחים השכולים, שהנטל מכריע אותם לאחר האבדן של האח. הכותבת נקלעת למפגש של אחים שכולים, החופרים יחד באותה מנהרה הסוגרת עליהם, ומקווים יחד לראות את האור. כבר בפתח הסיפור אנו מבינים, שיש כאן מציאות שכופה את עצמה על הכותבת, והתיאור נותן לכול, תחושה של קיום מעוות. בתוך ההוויה הרגילה מתרחשים דברים קשים, וככל שהשיח מתפתח, זו מציאות נסתרת שנחשפת טיפין טיפין. סיפור החטוטרת בפתח הסיפור לובש פנים וצורה ועובדות, ובשלב מסוים, נפרש כתהליך נפשי, כווידוי פנימי: הדברים נרקמים ליצירה ספרותית שבה הכאב מתורגם למלים, ליופי, לסובלימציה של הכאב. בסיפורה של שושנה ויג, מצד אחד אנו חשים, שאנו במציאות קפקאית, שאינה ממין העולם הזה, אבל מצד שני, הכתיבה הנוקבת מובילה אותנו למציאות כפי שהיא, מציאות של ממש, היסטוריה שמספרת את עצמה. הדינמיקה של הדמויות מיתרגמת לעלילה, לרחשים נפשיים. המפגש בין שני סוגי המציאות יוצר מתח שמרתק אותנו, לעתים מקפיא את הדם. הספר מוציא אל האור את מטען החושך, את הכאב המייסר של האחים השכולים. הסגנון סוחף, נוגע בעצבים החשופים. בזיכרון מרוסק, סיפור שחושף שברים ופצע. המשורר, הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העבריים, 2015 ...


מרגע שסיימתי את הספר, אני לא מפסיקה להרהר בה בחפציבה, הגיבורה האמיתית, שהצליחה מתחתית הבור להציל את עצמה ולחזור לחיים נורמטיביים ואני גאה ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
לאמא היקרה שלי.... נכון מזמן לא התראנו ולא התחבקנו את הספר שלך עדיין לא קראתי כי קשה לי עדיין לבכות את מר גורלךהאכזר חלק מהספר נכחתי בו במו... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
הספר "לאחות את הקרעים" מבוסס על סיפור אמיתי,כפי שסופר על ידי חפציבה גולדברג למחברת שושנה ויג."{ציטוט מאחרית דבר}. הייתי רוצה לפתוח את חוות ... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ