שירה יצרית וארוטית, רחבת לב, מוצפת אור ואהבה, ספוגה בזכרי מקרא ולשון חכמים. שירת נשים במיטבה.
פרופ´ זיוה שמיר
בספר שיריה השני המשוררת שושנה ויג סוללת דרך אישית. "איפה את חיה" מצטרף לספרה הראשון "תבואת השיגעון" כנביעה מתמשכת במחוזות היצירה שלה, והיא ניחנה בכתיבה מדויקת ורגישה. המשוררת מצליחה להפוך חומרים יומיומיים לאמנות מרגשת. שם הספר מבטא נגיעה בחומרים הנולדים מן המציאות המוכרת, ובתהליך היצירה הם מקבלים עיצוב שירי. מניפת יצירותיה רחבה ומגוונת, ערבול של חוויות, שיש בהן טשטוש בין מציאות ודמיון, הווה ועבר על כל רבדיו:
הבתים השקועים / ביסודות רעידת עולם / מזכירים לי עבר / חרוך שבור / כקרבן נפשי הטובע לאט. (מתוך "מערבולת").
חלק מן החומרים שאוב ממקורות יהודיים. ההזדהות עם דמויות מקראיות כדוגמת בת שבע שנלקחת מאוריה, או חנה שחווה את כאב העקרות. הדמויות מופיעות כמשקעים מן העבר ההיסטורי הקולקטיבי:
שנים סגר ה´ רחמה / ולא עקר את דמדומי הזיותיה / לחבק ולחמול בן אהוב לעטוף בסמרטוטים פטר רחם. (מתוך "וסגר רחמה").
אלה רק טעימות קטנות משירים קיומיים, הסוחפים ברגישותם ובמקצבם ומעוררים ציפייה.
בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים
אהבה גדולה מוגשת בשירים. אהבה מעוכבת, צולבת, בוערת, משסעת, יורה, פוצעת פצע פעור.
אהבה שמבקשת להכפיל את עצמה והולכת אל דרך אבודה. מסלול גן העדן מביא את ה"יש" ואת ה"אין", את המלאות ואת הבדידות.
שושנה ויג מנהלת דיאלוג עם עצמה. גם כאשר היא פונה אל מושא האהבה היא בעצם דנה עם עצמיותה הנשית. כך היא מנתבת את נשיותה לזיכרונות ילדות, למגע כמעט מאגי בשנים קראיות. הרחם מקשרת בין הנשים. התרבות היהודית נמצאת ברקע, אם בנשיקת המזוזה ואם בשירים על טייבל´ה הקטנה שנדדה ביערות בזמן השואה.
המבט וההסתכלות של שושנה ויג נעשים דרך פריזמות נשיות. אהבות רגישות וגופניות, תרבות יהודית, הווה ספרותי, ישראליות עכשווית, כל אלה בספר זה, במגע פואטי מדויק, נינוח, ממוקד, קולע לאמירה חד משמעית.
דליס, משוררת ומבקרת