ספר מעולה. מדהים.
לא הכרתי את <mark>צבי כנר</mark> לפני הספר הזה ומעכשיו אחפש את ספריו.
הספר כולל ארבעה סיפורים, שונים מהותית זה מזה - בתוכן ובצורה. וכל אחד מהסיפורים מזעזע או מרגש.
אני מנסה כל הזמן להבין את הדור הזה שעבר את מאורעות השואה על בשרו ושרד, השתתף בעליה הגדולה ואחר כך במלחמת העצמאות, הקים פה מדינה טובה ומוסרית, ובעיקר בנה לעצמו בית חדש. קשה לי מאד להבין אותם ואני מלא הערצה לכחות שהניעו אותם ולרצו

זהו ספר שואה. אבל אחר. לפחות אפשר להגיד שהוא "קצת אחר".
כמו בהרבה סיפורי שואה המציאות המתוארת נראית לא הגיונית. ההליכה על סף המוות, שמעידה קטנה יכולה להפיל אותך למקום שאין ממנו חזרה. ובכל התופת עדיין ישנם שרידי משפחה. וחברות. ואנשים שזוכרים ומדברים על העולם ההוא שבו היו לפני שהגיעו למחנה העבודה או המוות. הכל הזוי ונשמע כמו סרט אימה שבכל רגע יש בו שיא פחד חדש.
ומרכז הספר הוא האבסורד. זו הפעם הראש