ביקורת ספרותית על סליחה שהרגתי אותך מאת צבי כנר
ספר טוב

---

זהו ספר שואה. אבל אחר. לפחות אפשר להגיד שהוא "קצת אחר".
כמו בהרבה סיפורי שואה המציאות המתוארת נראית לא הגיונית. ההליכה על סף המוות, שמעידה קטנה יכולה להפיל אותך למקום שאין ממנו חזרה. ובכל התופת עדיין ישנם שרידי משפחה. וחברות. ואנשים שזוכרים ומדברים על העולם ההוא שבו היו לפני שהגיעו למחנה העבודה או המוות. הכל הזוי ונשמע כמו סרט אימה שבכל רגע יש בו שיא פחד חדש.
ומרכז הספר הוא האבסורד. זו הפעם הראשונה שאני נחשף לדמות השוטר או המפקח היהודי, בראייה של בני העיירה איתם גדל. הם מצפים ממנו להתנהגות על פי הערכים שהיו משותפים לכולם. הם פונים אליו בשם החיבה שלו ומקווים לאנושיות. והוא מתגלה בשיא השטניות שלו. עולם מוזר ומטורף כבר אמרנו?
לא פשוט. לא פשוט להתמודד עם הסיפורים הללו ולא פשוט לקרוא אותם. אבל אני מרגיש שאני חייב. על מנת לנסות להבין.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על סליחה שהרגתי אותך