ספרו של יונתן שתיל: "הפסיכוגרפיה של הילד" מתבסס על מחקר אורך שערך, במשך 10 שנים והתמקד בהתפתחות הציור והכתיבה של הילד הקטן. בניגוד לחקר ציורי ילדים השם דגש על המימד האישיותי התפתחותי, הרי שבמחקרו של שתיל אין התייחסות לתוכן ולמשמעות אלא למימד הגרפי בלבד. מטרתו היתה לזהות את תהליך הבשילה של הכושר הגראפי המתבטא בקווים ובצורות שנעשים תוך כדי פעולת הציור. כך מצא את הקשר בין התפתחות הציור לבין התפתחות הכתיבה. למרות ההבדל התוכני בין ציור וכתיבה: הציור אמור לבטא תוכן חזותי מסויים. לעומת זאת, אותיות הכתב אינן ציורים בעלי תוכן אלא צורות גראפיות קבועות המייצגות פונמה. ...

הספר מביא את סיפורה של ישיבה לחוזרים בתשובה, חסידי ברסלב, בשנותיה הראשונות. הוא מבוסס על מחקר רב-צדדי שערך המחבר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1993. המחבר הכיר את החסידים, שמע את סיפורם האישי, קרא איתם בכתבי ר' נחמן ותלמידו ר' נתן, היה קשוב לדרך שבה הם פירשו את הטקסטים, עקב אחר היציאה להתבודדות בלילה, וניסה לפענח מהי המשמעות הפסיכולוגית של פעילותם המיסטית ועוד. הספר מתאפיין בכך שהוא נכנס לעומקה של הוויית ברסלב, מתאר, מסביר ומפרש אותה, וכל זאת בלא לעשות רדוקציה של האמונה והדת למונחי פסיכולוגיה. "דומני שדווקא היום יש חשיבות מיוחדת לתאר ולהכיר את חסידי ברסלב ואת החוזרים בתשובה מן ההיבטים החיוביים והמקוריים שלהם, כפי שנחשפו בפניי אז, בימים ההם". ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי בעבר, עד לאחרונה מרצה בכיר בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך במכללה האקדמית תל-חי. הקורסים שלו וכן הספרים והמחקרים שפרסם מציגים היבטים שונים של הגישה המקורית שפיתח: 'הפסיכולוגיה החיסונית'. גישה זאת מוצעת כפסיכולוגיה-אלטרנטיבית (משלימה) לצד הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונלית. ספריו זכו להתעניינות ולהערכה רבה בארץ ובחו"ל ובהם: הפסיכוגרפיה של הילד, פסיכולוגיה חיסונית, פסיכולוג בישיבת ברסלב, פענוח ציורי ילדים. (הספרים ראו אור לאחרונה במהדורה דיגיטלית חדשה, בהוצאת e-Publish). ד"ר יונתן שתיל חי עם משפחתו במושב שאר ישוב בגליל העליון....

הספר מציג שיטה טיפולית מיוחדת המיישמת את עקרונות גישת הפסיכולוגיה החיסונית. גישה זאת מתמקדת בעירור ובטיפוח היכולת הטבעית של האישיות להיבנות מקושי, להפיק ברכה ממצבי מצוקה. אין המטרה כאן לבטל את הקשיים אלא לרותמם כהזדמנות לשיפור כישורי ההתמודדות. גישת הגאם-תראפי מבוססת על גילוי התופעה שלמשחקי חדר תחרותיים היכולת להעצים את יכולות ההתמודדות של הילד. משחקים אלו כוללים ארבעה מרכיבים: ניצחון – הפסד, חוקים וכללים, התמודדות בזעיר-אנפין, הנאה ובילוי. דפוס זה מהווה את 'החוויה המחסנת' ושיטת הגאם-תראפי מפעילה ומעוררת חוויה מחסנת זאת כאמנות לחימה, האמנות של התמודדות עם קושי. הספר ממחיש כיצד ניתן ליישם אמנות לחימה זאת בכל אחת משיטות ההתערבות הטיפולית עם ילדים....