כשהייתי בכיתה י' אמיר פוצץ לעצמו את הראש. הוא לקח את האקדח של אבא שלו, עלה לחדרו, קיפל את השטיח הלבן פתח את הפה וירה.
מה אפשר להגיד לילדים שעוד לא בני 16 שבן כיתתם התאבד? הרבה פגישות עם פסיכולוגים, דיונים אינסופיים בשיעורי חברה, משמעת מתרופפת כדי לא ללחוץ. מורים שאומרים בדיעבד שהכתובת היתה על הקיר – הרי ציוריו היו תלויים בתערוכת בית הספר, שילוב של שחור ולבן עם אדום מצמרר.
בערך ביום השנה של אמיר

מומלץ לקרוא. מעורר השראה.
סיפור חייו של <mark>מרטין גריי</mark>. דרך סיפורו אנו חווים איתו את תהליך הקמת גטו ורשה, תושייתו ודרך מחייתו בגטו. איך משום דבר מלבד תושייתו, אומץ ליבו והעמדת פניו אל מול הגרמנים, הוא מבריח וכך נותן לו ולמשפחתו אפשרות להתקיים בגטו.
דרך המפה המצורפת בתחילת הספר ודרך תיאוריו ואיזכור הרחובות בהם הוא הולך\נוסע עם החשמלית ניתן למעשה לחוות דרכו את גטו ורשה על כל איזוריו ורחובותיו, והלך הר

ספר חובה לכל אחד! אני למדתי ממנו הרבה דברים,ו<mark>מרטין גריי</mark> פשוט ראוי להערצה על דרך החיים שלו, ועל ההליכה אחר העיקרון החשוב מכל-לחיות!
קריאה מהנה!

ביקורת זו נכתבת בטרם שקעו הדי העלילה ובטרם יבשו הדמעות. במציאות שעולה על כל דמיון מובא לפנינו סיפורו של <mark>מרטין גריי</mark>, כפי שנולד מחדש בורשה ב-1939 עם פלישת גרמניה לפולין והוא בן 0 או כבן 15.

הספר מכיל חמישה חלקים, הגדולים בהם הם הלשרוד והנקמה. בחלק הראשון מרטין הוא נער שאביו יוצא אל שדה הקרב ומשפחתו נותרת בלי אב להגנה מפני הפולש הגרמני. האב מצליח לשוב כפרטיזן, אך הבן הוא זה הדואג למעשה למשפחה. מרט

קראתי בערך חצי מהספר. כמובן שסיפור חייו של <mark>מרטין גריי</mark> מרתק ואי אפשר להפסיק לקרוא..
עד שגיליתי שהפרק על טרבלינקה מפוברק.
לאחר חיפושים באינטרנט נודע לי שגריי מעולם לא שהה בטרבלינקה.
רציתי להמשיך לקרוא את הספר בכל זאת, אבל כבר ירד לי החשק..

http://en.wikipedia.org/wiki/Martin_Gray_%28Holocaust_survivor%29#Criticism_by_Gitta_Sereny

החיים!!!! הכוח לחיים!!!!!! מעלות החיים!!! עוצמת החיים!!!
כמה כוח צריך להיאחז בחיים.....???
הספר מתאר הישרדות כואבת בחיים. כאב של מעמקי הנשמה. הישרדות קשה מבחינה נפשית ופיזית. כמה יכלו לשרוד, להתגבר ולהתחזק וכמה התחלשו ונפלו.
האחיזה בחיים מתוארת בספר בצורה חזקה!!!!
רגעי הנחמה והחסד מתוארים בצורה חמה ואוהבת.
הסיפור מתאר את האהבה החזקה למשפחה לכל אורך הספר. המשפחה לא נשכחת לרגע במשפט החוזר והח

הספר "בשם כל בני ביתי"ספר אמיתי,עצוב,מזעזע...
אחרי קריאת הספר כל הבעיות והמצוקות שיש לנו בחיי היום יום
מתגמדות,הפרופורציה משתנה....כדאי מאוד לקרוא