“המילים על הכריכה האחורית היו מזמינות. אישה שארזה תיק קטן ונסעה ברכבת. מבעד לחלון הים הכחול מנצנץ. מיד ידעתי שאני רוצה להיות שם. לשבת על ידה, ולהצטרף אליה במסע. המסע אליו. מיהו? מה יקרה ביניהם?
ואם עצמתי עיניים יכולתי ממש לדמיין את האישה מספרת לי, אבל בקולה שלה. שם ברכבת, הים הכחול מנצנץ בהבטחה למשהו אינסופי, והיא, האישה, מספרת לי סיפור ללא תיווך דפי הספר. כי יש משהו מאוד ישיר בכתיבה, וזה הרג”