הרעיון של הספר טוב ומעניין והקריאה זורמת. זה בערך כל הדברים הטובים שיש בו. זה יכל להיות ספר טוב עד מצויין אם רק ל<mark>תומר גניהר</mark> היה כישרון . זה מתחיל מהכתיבה שלו-שפה גבוהה כי הוא חושב ש"כך אמור לכתוב סופר", יחד עם "שפת רחוב" שאיכשהו גם היא נשמעת מוזרה ולא קשורה. הוא רוצה לספר על שנות התשעים ובגלל חוסר כישרון הכל נשפך לו בלי שליטה כמו קיא, הכל מעורבב:הגיבורים, כל התרחשות הפוליטית שכמובן הגיבורים תמיד

'סדום סיטי', כך מתוארת תל אביב של שנות ה90 והאמת? זה לא רחוק מהמציאות גם היום.

אלי, דוידוב וגורדון חברים משכבר הימים, עברו יחדיו תלאות בצבא (בעיקר תלאות שהם גרמו לעצמם...) ויחדיו הם חיים בתל אביב בניסיון לקלוע כל אחד למטרת חייו. אצל אלי זה הרצון להיות דיג'יי ולהתמודד עם האימפוטנציה הפתאומית שנפלה עליו, דוידוב מנסה לעשות "מכה" בעסקי הסמים ועל הדרך מסתבך עם ערבים מהשטחים והמאפיה הרוסית וגורדון, ג