מושיק סקאל

מושיק סקאל

סופר


1.
האי אני זוכה הפרס לספר הביכורים מטעם משרד המדע, התרבות והספורט 2001. ששת גיבוריו של האי אני הם צרפתים המתגוררים בפריז. לינה ופטריסיה הן חברות ילדות. כאשר פטריסיה מתאשפז בבית-החולים, מבקשת לינה מאחיה סטפאן, שעובד כחשפן במועדון-לילה, שיברר מה שלומו של מישל, בנה בן השמונה-עשרה של פטריסיה. מישל מספר לחברו ז'אן על ביקורו של סטאפן אצלו, וז'אן, אחוז קנאה, מגיב בסדרה של מכתבים מיוסרים אלה גורמים לשורה של אי-הבנות בין הגיבורים: הם דוחפים את מישל להתנהגות הרסנית, מערערים את לינה, אחותו האובססיבית-ממילא של סטפאן, ומרחיקים מעליה את חברת אנטואן. ואם אין די בכך, מדאם רוז'ה, אמה המתה של פטריסיה, חודרת אט אט לחייהן של הדמויות, ותורמת אף היא לבלבול ולפריעת-הסדרים בעולמן....

2.
``ישבתי בבית עם חברים, והרגשתי מוזר. במקום התחושה הנינוחה הזו, שמרפה את השרירים ומשקיטה את הנפש, הייתי דרוך כקשת אל התפוח, ליטפתי את גופי הדוקרני בחצים שבאו מתוכי ומנעו כל גישה. אחר-כך הם הלכו, ואני נותרתי יושב. בטלוויזיה התחלפו תמונות של פרו. חשבתי על אהובתי הפרואנית. אני אוהב את איך שהיא היתה יושבת רגל על רגל, גרביונים מבצבצים מחצאיתה ומרשתים לה מעוינים על העור, ובדיוק בפסגת המפל בולטת העצם בברך, לא צריך לעשות הרבה שהיא תקפוץ, רק להכות עם פטיש תוק תוק וכל העסק מתפרק. תוק תוק נשמעה דפיקה בדלת. העצבים שלי כבר היו רופפים כמו ספגטי.`` הזירה, האווירה והעלילה-בכל אחד מן הסיפורים הקצרים שבקובץ זה שונות זו מזו, אבל בכל אחד מהם מוצא עצמו הגיבור במרכזה של התרחשות אבסורדית, או שעליו לפענח סוד הטמון בתוככי סיטואציה אליה נקלע. הוא מנסה לפלס את דרכו על פי קוד אינטואיטיבי וכמעט תמיד מוצא עצמו במקום בו התחיל. התרחיש הוא חיצוני ופנימי בו-זמנית. השתלשלותו מותירה את הגיבורים סחוטי-אנרגיה, אך כשעולה בידם לבצע את זממם הם נרעשים ומתפתלים מעונג הדבר האמיתי, מחדוות ההישג והניצחון המשכר. בדרך לאותו `לופ` הופך הדמיון למציאות ולהיפך. אולי מפני שבעולמו הפרטי רואה עצמו כל גיבור כדמות מפתח. ולמרות זאת מגלה שזהו עולם שבו ``לא כל מה שרוצים מקבלים``. שדברים בו כמעט יוצאים מכל שליטה, מפני שדי במחשבות על מה שהיה פורץ החוצה כדי להזדעזע, ולכן עדיף להבליג. מושיק סקאל הוא בן עשרים ושתיים. התרחיש הוא ספרו הראשון....

3.
"ישבתי בבית עם חברים, והרגשתי מוזר. במקום התחושה הנינוחה הזו, שמרפה את השרירים ומשקיטה את הנפש, הייתי דרוך כקשת אל התפוח, ליטפתי את גופי הדוקרני בחצים שבאו מתוכי ומנעו כל גישה. אחר-כך הם הלכו, ואני נותרתי יושב. בטלוויזיה התחלפו תמונות של פרו. חשבתי על אהובתי הפרואנית. אני אוהב את איך שהיא היתה יושבת רגל על רגל, גרביונים מבצבצים מחצאיתה ומרשתים לה מעוינים על העור, ובדיוק בפסגת המפל בולטת העצם בברך, לא צריך לעשות הרבה שהיא תקפוץ, רק להכות עם פטיש תוק תוק וכל העסק מתפרק. תוק תוק. נשמעה דפיקה בדלת. העצבים שלי כבר היו רופפים כמו ספגטי." הזירה, האווירה והעלילה בכל אחד מן הסיפורים הקצרים שבקובץ זה שנות זו מזו, אבל בכל אחד מהם מוצא עצמו הגיבור במרכזה של התרחשות אבסורדית, או שעליו לפענח סוד הטמון בתוככי סיטואציה אליה נקלע. הוא מנסה לפלס את דרכו על פי קוד אינטואטיבי וכמעט תמיד מוצא עצמו במקום בו התחיל. התרחיש הוא חיצוני ופנימי בו-זמנית. השתלשלותו מותירה את הגיבוריםסחוטי-אנרגיה, אך כשעולה בידם לבצע את זממם הם נרעשים ומתפתלים מעונג הדבר האמיתי, מחדוות ההישג והניצחון המשכר. בדרך לאותו 'לופ' הופך הדמיון למציאות ולהיפך, אולי מפני שבעולמו הפרטי רואה עצמו כל גיבור כדמות מפתח, ולמרות זאת מגלה שזהו עולם שבו "לא כל מה שרוצים מקבלים", שדברים בו כמעט יוצאים מכלל שליטה, מפני שדי במחשבות על מה שהיה פורץ החוצה כדי להזדעזע, ולכן עדיף להבליג....


סופר ישראלי מחונן , נוף מוזר ומעניין בספרות הישראלית ללא ספק. הסיפור שלעצמו הזוי ומטורף. הנאה צרופה מהסיגנון המיוחד . הספר לא מתאים לק... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
"האי אני" הוא ספר מרהיב. לדעתי, זהו הספר הטוב ביותר (של סופר ישראלי) שקראתי בשנת 2011 (וקראתי לא מעט ספרים ב-2011...). הוא מה שאני מגדיר "ספר גדול", א... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ