יש כלל בלתי כתוב לאנשים שעזבו מקום עבודה, בעיקר אם היו שם בדרגה ניהולית, ובוודאי אם נסיבות העזיבה לא היו משמחות כל כך. הכלל הוא : לא מביטים לאחור. לא חוזרים חזרה, לא באים לביקור, ובטח לא חוזרים על תקן יועץ מבחוץ או מישהו שמוכן להושיע בזמן קטסטרופה, כי די ברור שזו כוונה להפיל עליך את כל הבוץ ולצאת נקי. משום מה ד"ר קיי סקרפטה לא שמעה על הכלל הזה, וזה מה שמוביל לסיפור שלפנינו.

בהרבה סיפורי בלשים ה

הספר אמנם מרתק, אך אותן דמויות מדכאות של דר' קיי סקרפטה הפתולוגית הדכאונית והרצינית מדיי. לצערי אני חוזרת לספרים של <mark>פטרישה קורנוול</mark> רק כי היא כותבת ספרי מתח מעולים אך תמיד אני מסיימת את הספרים שלה בתחושת עצבות, דכאון, ולפעמים אימה. החיים מתוארים בספריה כבית חרושת אחד של רוצחים סדרתיים פסיכופטים והיא מדגימה עד כמה קל לרצוח אנשים מבלי שיתפסו אותך כל כך מהר...

גב הכריכה שולח אותנו אל האתר של פטרישיה <mark>קורנוול</mark>. נכנסתי כדי לראות את ד"ר קיי סקרפטה מביטה בי משלל תצלומים. פטרישיה? קיי? <mark>קורנוול</mark> מתארת את הגיבורה שלה בצלמה ובדמותה. איפה מתחילה <mark>קורנוול</mark> ואיפה מסתיימת סקרפטה, או הפוך?
פטרישיה <mark>קורנוול</mark> היא אמם הורתם של סדרות טלוויזיה כדוגמת C.S.I, היא שימשה עיתונאית המסקרת את המכון לרפואה משפטית (האבו כביר שלנו) בריצ'מונד, וירג'יניה, וכך רכשה את הידע הנרחב שלה על הא

<mark>קורנוול</mark> כותבת ספרי מתח נפלאה מנסה לפתור את אחת התעלומות המפורסמות והיא זהותו של ג'ק המרטש.בסופו עדיין לא החלטתי אם להאמין לתאוריה או לא.אבל אין ספק שהיא יודעת לנמק ונעשתה עבודת תחקיר נהדרת ומעמיקה.כבר כתבו על כך ביקורות סותרות,אבל כשרונה של הכותבת עדיין עושה את שלו.אני אוהבת את ספרי המתח שלה שעולים על הרבה כותבים אחרים וגם כאן היא עושה
את העבודה נהדר.לא נופלת לקלישאות,לוגית,ובעיקר מרתקת.שווה
ק