ביקורת ספרותית על עקבות - קיי סקרפטה #13 מאת פטרישה קורנוול
ספר בסדר

---

יש כלל בלתי כתוב לאנשים שעזבו מקום עבודה, בעיקר אם היו שם בדרגה ניהולית, ובוודאי אם נסיבות העזיבה לא היו משמחות כל כך. הכלל הוא : לא מביטים לאחור. לא חוזרים חזרה, לא באים לביקור, ובטח לא חוזרים על תקן יועץ מבחוץ או מישהו שמוכן להושיע בזמן קטסטרופה, כי די ברור שזו כוונה להפיל עליך את כל הבוץ ולצאת נקי. משום מה ד"ר קיי סקרפטה לא שמעה על הכלל הזה, וזה מה שמוביל לסיפור שלפנינו.

בהרבה סיפורי בלשים הדמות של הרופא הפתולוג היא דמות משנית ומעט אניגמטית. ישות שחיה במרתפים בין מקררים למעבדות, ולא יוצר הרבה אינטראקציה עם אנשים אחרים. לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, האם היותך רופא למטופלים מתים יוצר אותך מיזנטרופ או להיפך - היית מיזנטרופ ולכן בחרת להתמחות בתחום הזה מלכתחילה. כך או כך, מדובר במומחה שהשוטר או הבלש נזקק לו ולידיעותיו ולשיתוף הפעולה שלו לצורך פתרון התעלומה, אבל אין זה אומר שהקשר איתו גורם לבלש הנ"ל שמחה או קורת רוח רבה. פטרישיה קורנוול עשתה מין דבר הפוך ומעוקם, ויצרה את הבלש, כלומר הבלשית שלה, בדמות הרופאה הפתולוגית בכבודה ובעצמה. זו שמנתחת גופות ובוחנת ממצאים מהגופה ומזירת הרצח מתחת למיקרוסקופ. קראתי בעבר מספר ספרים של פטרישה קורנוול, ולמעשה של ד"ר קיי סקרפטה מהמכון לרפואה משפטית בוירג'יניה. אני לא זוכרת מהם הרבה, רק את הרופאה הרווקה ואת האחיינית לוסי, וכל מיני פרטים די מבחילים של בדיקת גופות.

הסדר של ספרות בלשית עם דמות בלש יחיד אינו חשוב לטובת העלילה הראשית, שלרוב עומדת בפני עצמה. הוא כן חשוב לפעמים בהקשר להתפתחויות בדמות הבלש בסטטוס האישי או המשפחתי שלו. הספרניות בספריה מיספרו את הספר הזה ברוב התחשבות במספר 13 המצוין במדבקה על שדרת הספר. באתר אין לו מספר, וגם לא הצלחתי כל כך לעקוב אחרי הסדר של הספרים האחרים בסדרה. דף הסופר של פטרישיה קורנוול מציג 18 כותרים, כולל ביוגרפיה על ג'ק המרטש ועוד כמה ספרים שבוודאות אינם בסדרה. הספר "על גופתה המתה" מוגדר הראשון, הספר "גוף ההוכחה" הוא השני בסדרה, הספר "אכזר ומוזר" הוא השלישי, והספר "חוות הגופות" הוא מספר 4. שאר הספרים אינם ממוספרים ונותר רק לנחש את הסדר. בספרים "חשיפה" ו"התחנה האחרונה" ד"ר סקרפטה עדיין מנהלת את המעבדה הרפואית בוירג'יניה, ולעומת זאת בספר "הטורף" היא כבר חוקרת עצמאית. בספר הנוכחי מגיע קול מהעבר - ד"ר מרקוס שעכשיו תופס את תפקידה של סקרפטה במעבדה הרפואית בריצ'מונד מזמין אותה חזרה על תקן יועצת כי יש איזו חקירה שהסתבכה.

בפעם הקודמת שעזבתי את סקרפטה היא היתה מנהלת, רווקה, מטפלת באחיינית מתבגרת שרק מגלה את זהותה המינית. עכשיו היא כבר לא מנהלת, אבל אני לא ממש יודעת באילו נסיבות היא עזבה או הועזבה. היא לא רווקה אלא בזוגיות שעליה לא נאמרים דברים מפורשים אלא רק ברמז. לוסי היא כבר אשת קריירה מצליחה ועשירה עם בת זוג בעייתית ומטופלת. בקיצור, התחושה היא כאילו נכנסתי באמצע מסיבה. המון דברים קרו לפני שהגעתי, אבל רק את חלקם אני מצליחה להבין בין השורות וזה לא סבבה בכלל. וכל המלל הזה בא לומר שנדרשת הסדרה של קורות הביוגרפיה של סקרפטה לאורך הספרים, וכמובן סימון הסדר שלהם. רק למי שממש משעמם.

עכשיו, אחרי שהכברתי מילים מסביב, לספר עצמו ולעלילה. לא ברור לי למה לספר קוראים "עקבות" ועוד מסומנות עקבות ליד המספר של כל פרק ופרק. לא ראיתי לזה יותר מדי משמעות בעלילה. ד"ר מרקוס, כאמור המחליף של סקרפטה, מזמן אותה לעזור לו בחקירת מותה של גיילי, ילדה בת 14 שלכאורה מתה מדלקת ריאות אבל למעשה הדלקת ריאות שבה חלתה כבר היתה לקראת ריפוי, והמוות נגרם מסיבה עלומה אחרת. את זה מרקוס לא יודעת לומר, הוא רק שילב את סקרפטה בחקירה כי היה לחץ מצד המושלת ומצד ה-FBI. ד"ר סקרפטה לא שואלת הרבה שאלות, דבר שהיא מתחרטת עליו לא מעט אחרי זה, מביאה איתה את העוזר הנאמן פיט מרינו, ויחד הם מנסים לבדוק את הדברים. הדבר הראשון שהם מגלים זה שהבניין הקודם של המעבדה הרפואית נהרס. חוץ מזה הם מגלים ניהול לקוי, עובדים ממורמרים, נהלים לא ברורים. וגם סיבים מסתוריים שמופיעים בפה של גיילי וגם על גופה של פועל טרקטור שנהרג במהלך העבודות להריסת הבניין הישן, שני מקרי מוות עם פער של שבועיים ביניהם ושום קשר סביר שיחבר שבבים דומים בשתי הגופות. מעבר לכך יש כל מיני דברים אחרים מוזרים בבית שבו גרה גיילי ובדרך שבה אמא שלה מתנהגת לאחר האסון שבו נהרגה הבת היחידה שלה. במקביל קורים כל מיני דברים אצל לוסי ואצל הנרי בת הזוג הבעייתית שלה שמותקפת באכזריות. לוסי עשירה. כבר אמרנו שהיא עשירה? אז נסביר ונדגים עד כמה היא עשירה, נוהגת ברכבי יוקרה ומתגוררת באחוזה יוקרתית, כי כבר אמרנו שהיא עשירה? ובמפתיע למרות המרחק הגדול הדברים קשורים זה לזה. באופן כללי מאוד נוח לסקרפטה שומרת החוק והנהלים שיש לה אחיינית שפועלת מתחת לראדר ומרשה לעצמה לעשות דברים שהחוקיות שלהם מפוקפקת.

בחיים יש הרבה תעלומות שבסוף לא נפתרות. יום אחד קבעתי תור במרפאת שיניים חדשה, אבל כשהגעתי לשם לא הייתי רשומה בתור, זה בכלל לא היה היום של הרופא שאותו רציתי וכל מיני דברים שנאמרו לי בשיחת הטלפון המקדימה כמו זמן נדרש לפתיחת תיק לא התקיימו. ביום אחר הגעתי לכנס, בטעות שבוע לפני הזמן, שזה משהו שקורה, אבל לא מסביר למה גם המקום נערך לכנס והכין הכל ואז התפלא שחוץ ממני אף אחד לא מגיע. אז אלה תעלומות קטנות כאלה והן מציקות כי אף פעם לא נדע מה באמת היה. בספרי מתח זה לא אמור לקרות, בסוף כל החוטים של העלילה אמורים להתחבר יחד למארג אחד מופלא. לכן אנחנו אוהבים לקרוא אותם. ובכן, בספר הזה יש קצוות שנשארים פרומים גם בסוף. הרוב מסתדר ומתחבר יחד, אבל לא הבל. למשל הסיוטים של ד"ר מרקוס, הפוביה שלו מפני משאיות איסוף זבל, שגרמו לו לפספס את הפגישה עם המושלת שמינתה אותו לתפקיד, זה משהו שמופיע בספר אבל לא מתחבר לשום דבר אחר, וזו רק דוגמה אחת. מגלים מי הרע, זה כן, וגם מה הסיבות שהוא תוקף בחולניות רבה אנשים, אבל התחושה הסופית היא שלא הכל סגור למרות שהקריאה עצמה מהנה. אפשר לוותר על הספר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עקבות - קיי סקרפטה #13