“נסתרות ונתפלות דרכיה של המציאות ושל עולם המילים והמחשבות. לעיתים יצירה שנכתבה לפני שנות דור, ונדמה שמתה ואין מי שיפקוד את קברה, והנה היא שבה ומפציעה ויש בכוחה לתת מענה לתהיות ולמצוקות שחשים בני הדור הנוכחי. כזה הוא הקונטרס הדק הזה, 57 עמודים בסך הכל, שהוא "רצף שיחות בין בני נוער צעירים שגדלו כאן, בארץ, לבין הסופר המבוגר מהם בשנות דור שנולד בפולין שהתחבא בימי השואה משך למעלה משנתיים, וחי את כל חיי”

“זהו ספר דוקומנטרי, בעצם יומנו של לייב רוכמן שכתב כשחיי במחבוא בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר מתאר את חיי היהודים בתקופת השואה, מפי אדם שחי את זה, ונכתב בזמן שהוא חווה זאת. אינני יודעת אם הספר עבר עריכה לאחר הכתיבה המקורית - אבל דבר אחד ברור. הספר מכיל אמת ורק אמת, שום המצאות לטובת הרייטינג, שום נפלאות עלילה שהומצאו ע"י הסופר למטרת עניין הקורא בלבד. הספר מאוד נאיבי יחסית לספרות שאנו קוראים היום”

“לייב רוכמן עבר את המלחמה יחד עם אשתו, אחותה ושני גברים נוספים בכפר בפולין בתוך תא מאחורי קיר בביתו של גנב פולני שלא רצה להשתתף בהרג היהודים. כשהשכנים התחילו לחשוד שהגנב מחביא יהודים, הם הועלו אל עליית הגג. כשמארחם מת, הם עברו לאסם של אחיו וכשהרגישו שהקרקע בוערת מתחת לרגליהם ברחו ליער וקיבלו מחסה בבור אצל איכר פולני ואשתו. הם חיו חודשים בבור שנחפר באדמה בתוך מים מעופשים וצחנה, סגורים מלמעלה עם מכסה”

“נסתרות ונתפלות דרכיה של המציאות ושל עולם המילים והמחשבות. לעיתים יצירה שנכתבה לפני שנות דור, ונדמה שמתה ואין מי שיפקוד את קברה, והנה היא שבה ומפציעה ויש בכוחה לתת מענה לתהיות ולמצוקות שחשים בני הדור הנוכחי. כזה הוא הקונטרס הדק הזה, 57 עמודים בסך הכל, שהוא "רצף שיחות בין בני נוער צעירים שגדלו כאן, בארץ, לבין הסופר המבוגר מהם בשנות דור שנולד בפולין שהתחבא בימי השואה משך למעלה משנתיים, וחי את כל חיי”

“זהו ספר דוקומנטרי, בעצם יומנו של לייב רוכמן שכתב כשחיי במחבוא בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר מתאר את חיי היהודים בתקופת השואה, מפי אדם שחי את זה, ונכתב בזמן שהוא חווה זאת. אינני יודעת אם הספר עבר עריכה לאחר הכתיבה המקורית - אבל דבר אחד ברור. הספר מכיל אמת ורק אמת, שום המצאות לטובת הרייטינג, שום נפלאות עלילה שהומצאו ע"י הסופר למטרת עניין הקורא בלבד. הספר מאוד נאיבי יחסית לספרות שאנו קוראים היום”

“לייב רוכמן עבר את המלחמה יחד עם אשתו, אחותה ושני גברים נוספים בכפר בפולין בתוך תא מאחורי קיר בביתו של גנב פולני שלא רצה להשתתף בהרג היהודים. כשהשכנים התחילו לחשוד שהגנב מחביא יהודים, הם הועלו אל עליית הגג. כשמארחם מת, הם עברו לאסם של אחיו וכשהרגישו שהקרקע בוערת מתחת לרגליהם ברחו ליער וקיבלו מחסה בבור אצל איכר פולני ואשתו. הם חיו חודשים בבור שנחפר באדמה בתוך מים מעופשים וצחנה, סגורים מלמעלה עם מכסה”