לו הרב מנחם קלנר היה זורבה היווני, הכל היה בסדר. העולם לא היה רועש וגועש, ואשאיר לכם את ההתלבטות אם טוב שכך. קראתי ביקורות באתר על הספר, ורובן ככולן לא יכלו להתעלם מיחסו של זורבה לנשים, שעורר כל מיני הדים, אבל בוודאי שבמציאות ימינו אי אפשר שלא לזוע באי נוחות על הכסא. אז זהו, שהספר לא נכתב במציאות ימינו אלא בסוף המאה התשע עשרה, אותה מאה אגב, בה נשים נחשבו חולות היסטריה (מהמילה היוונית רחם), לא יצאו

קיבלתי את העותק הזה של זורבה היווני בתרגום של <mark>חנוך קלעי</mark> מחבר לפני מספר שנים. בזמנו זכור לי שהתחלתי לקרוא בו ואיבדתי עניין במהרה. לאחרונה, לקראת נסעתי לחופשת סתיו על אי יווני שקט, נחו עיניי על הספר והוא נראה לי כבחירה טבעית לחופשה שכזו. הגעתי, אם כן, לקריאה בו בפעם זו בהתרגשות מסוימת, מתוך שאיפה לצלול לאווירה יוונית-נינוחה וציורית, כיאה לחופשה על אי שחופיו שקטים, והמים שנושקים להם צלולים וצוננים.