תמול שלשום הוא רב-רומאן: המעולה, השלם והעשיר ביותר מכל הרומאנים של עגנון, הרומאן העברי החשוב ביותר ואחד מן הגדולים בספרות העולם של המאה העשרים, מחקרו של בעז ערפלי יוצא מן ההערכה הזאת ומבקש לתרום לביסוסה בדרך התיאור, הניתוח והאינטרפרטאציה, תמול שלשום הוא רב-רומאן גם על-פי בחינות נוספות: רב-ז`אנרי, רב-מבני, רב-קולי, ופוליתימאטי. החברתי-הפיקרסקי, הדרמטי-פסיכולוגי, הקומי והטרגי, הריאליסטי והפנטסטי משרתים כאן זה את זה וחותרים זה תחת זה בשירותו של המכלול. מבחינה תימאטית מגלם רומאן זה - הארץ ישראלי ביותר והאוניברסלי ביותר בין סיפורי עגנון - התמודדות רבת פנים עם השאלות הכרוכות בקיום האינדיבידואלי והחברתי של האדם בכלל ובקיום הלאומי של האדם היהודי בפרט, וכן עם המשמעויות הקיומיות, הפסיכולוגיות, הערכיות והמטפיסיות של הקיום הזה. אמנם וכיאה, בלא לתת לשאלות הללו תשובות סופיות או ודאיות. חמשת המאמרים במחקר הנוכחי הם חמש גיחות משלימות אל לב המכלול הזה ואל אחדים מהיקפיו. בין עיקריהן שחזור עלילת הרומאן - מהלך מקרי, שרירותי, קומי למחצה שסיומו הטרגי מפתיע ובלתי מנומק מזהי שלשלת סיבתית המופעלת מכוח חוקיות שאין ממנה מנוס שסופה הנורא אכן נובע ממנה, מזה. התבוננות בריבוי הפנים של יצחק קומר, גיבור הרומאן, שהוא בהיבט אחד כל-אדם חלש אופי, איש חושים בינוני חסר כוח רצון שהאירועים מטלטלים אותו ומכריעים אותו על לא עוול בכפו, אבל בהיבט אחר, הוא המפעיל, כגיבור של טרגדיה, מתוקף בחירותיו ובריחותיו) והכרעותיו (מחדליו) את הכוחות המוליכים אותו אל אחריתו הבלתי נמנעת. בחינת עמדותיו האידיאולוגיות המורכבות של מחבר הרומאן בכל הנוגע לתחיית עם ישראל בארץ ישראל, ומבנה הערכים הקיומי-מטפיסי הבעייתי העולה מעיצוב עולמו. זיהוי היחסים, שגם הם רבי-פנים, בין יצחק קומר ובין ``אחינו, אנשי העליה השניה`` (דיוקן חברה כדיוקן יחיד), הארה חוזרת על הרומאן מתוך עיון בפרשת הכלב בלק בתפקידים שהוא ממלא בהקשרים השונים של הסיפור, ובמשמעויות שניתן לייחס לה על פיהם, ולבסוף, עיון בדמות המספר, המשקף ומשלב מבעים, קולות ועמדות שונים וסותרים, אבל אולי גם מכריע ביניהם בתוקף סמכותו בכל מקום שהדבר נראה לו הכרחי. בעז ערפלי הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת בית ברל. ספריו (בהוצאת הקיבוץ המאוחד): עבותות של חושך (על שמחת עניים` לנתן אלתרמן, תשמ``ג), הפרחים והאגרטל (על שירת יהודה עמיחי, תשמ``ז), העיקר השלילי (על הסיפורת של י``ח ברנר, תשנ``ב). כן הופיע בעריכתו; שאול סשרניחובסקי - מחקרים ותעודות (מוסד ביאליק, תשנ``ה)....

ספר על שירים ועל משוררים, על היסטוריה של שירה ועל חקר השירה. נידונים בו, במפורט ובאורח השוואתי, שירים ומכלולי שירים מופתיים ואופייניים , שכתבו שישה מן `המשוררים החזקים` של השירה העברית המודרנית: ביאליק, טשרניחובסקי, אצ"ג, שילונסקי, אלתרמן ויהודה עמיחי. באמצעות גופי השיר שנזכרו, מציג הספר תמורות מרכזיות שחלו בשירה העברית במאה העשרים. בין נושאיו: היבטים בקליטת הנורמות הרומנטיות במפנה המאות, אפיון מחדש של המודרניזמים של שנות העשרים, השלושים והשישים, הזיקה בין אידיאולוגיה לדרכי עיצוב הלשון השירית (בשירי אצ"ג ושלונסקי בשנות העשרים), הצגת כוכבים בחוץ לאלתרמן כספר ניאו-רומנטי וכמוצר של התמודדות רבת פנים עם שלונסקי, המהפכה השירית של עמיחי. דרך המחקר המובילה המופעלת בחיבור זה, היא דרך ההשוואה. התיאוריה המתודולוגיה נידונות בפירוט ובבהירות בספר בפרק המבוא; הספר כולו ממחיש את השימוש בה ומעיד על כוחה. מצד אחד מתוארת כאן דרך ההשוואה עם דרך מחקר מחמירה הנצמדת לטקסטים ולהקשריהם הנחקרים, ואינה מניחה, להולכים בה נכונה, לשעבד אותם להכללות תיאורטיות, ודוקטרינאריות שאינן מגופו של עניין. מצד אחר, היא מתגלה כדרך פורייה ויצירתית, שעשויה להיות גם רבת הפתעות וגם מלאת חדווה....

הפרחים - ``פרחי מדבר אמת`` - אלה הפרטים, מהם עשויים חיי האדם כיחיד. בתוך הזמן הזורם, בין פריחה לקמילה, בין מוות למוות, בין מלחמה למלחמה, בלחץ הנסיבות ההיסטוריות והלאומיות, בהמון המאורגן, לנוכח סדרי העדיפויות של ממסדים ואידיאולוגיות: חסרי ערך לכאורה וחולפים - יקרים הם מכל, דבר אין לנו בלא הם.הפרחים - אלו המלים, שנחלצו מכבלי הצירופים והמובנים המוסכמים, המגלה ב``מבט קולומבוס`` פרחים אלה שבשגרה, מצרף אותם ב``ידי מהנדס``, בשיר ובמכלול השירי: מפקיע אותם ממקומם בחיים, ``ממחזר אותם``, ומשיב אותם אל החיים בפנים חדשות.הפרחים והאגרטל - מחקר מקיף על שירת יהודה עמיחי. בחלקו הראשון - מוצג המבנה העקרוני של השיר העמיחיי ; בשני - מודגמת הלכה למעשה, על ידי סדרת אינטרפרטאציות, אמנות השיר של המשורר; בשלישי - מתוארת ומתפרשת תפיסת העולם העולה מן המכלול השירי; ברביעי - מותווים קווי יסוד בפואטיקה של עמיחי בהשוואה לקודמיו בשירה העברית (ביאליק, א.צ.ג, שלונסקי, אלתרמן) ולבני זמנו (זך, אבידן). הספר נועד לא רק לחוקר, למורה ולסטודנט, אלא גם לכל קורא אוהב שירה, ובלבד שזה האחרון יראה עצמו חופשי לבחור, בלי להתחשב יתר על המידה בסדר הדברים השיטתי הנתון, בפרקים ובסעיפים המעניינים אותו (וראה תוכן העניינים המפורט).המחבר, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל. פרסם מחקרים על שירה עברית ב``הספרות`` וב``סימן קריאה``. ספרו ``עבותות של חושך`` (על ``שמחת עניים`` לנתן אלתרמן) יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד (תשמ``ג)....

הספר צעיר לעד מסכם ארבעים שנות קריאה ועיון בשירתו של שאול טשרניחובסקי מאת בכיר חוקריה של שירה זו בימינו. טשרניחובסקי מואר בו כאב מייסד של השירה העברית החדשה מצד אחד, וכמשורר מורד, אפילו נטע זר בה, מצד אחר. שני הצדדים של הפרדוקס מוצגים כבלתי נפרדים ואף כמותנים זה בזה. פרקי המבוא של הספר מציעים הקשרים מרכזיים להבנתה של שירה מורכבת זו: הרומנטיות שלה, היסודות ה'כנעניים' וה'יווניים' המשולבים בה, המתח בין תום לידיעה כציר מרכזי בעולמה. סדרת פרקים אחרת מאירה לעומקם את הז'אנרים העיקריים שחידש טשרניחובסקי ושִכלל בשירה העברית: הבלדה, האידיליה, הסונֶטה, המונולוג הדרמטי. אליהם מצטרפים פרקים המוקדשים לעיון מדוקדק בכמה שירי מפתח: 'האדם אינו אלא', 'הרי את מקוסמת לי', 'ראי אדמה'. הספר בכללותו הוא מבוא שיטתי מעמיק לשירת טשרניחובסקי, הפורשׂ ממעוף הציפור את תמונת עולמה, מבהיר את תכניה וצורותיה, חושף את תבניותיה ומפענח את מרקמיה. זאת הוא עושה לא רק מתוך בקיאות שלמה, מיומנות פרשנית וסמכותיות מחקרית, אלא מתוך אהבה והערכה ללא גבול לאיש שאול טשרניחובסקי וליצירתו, ותחושה עמוקה של שליחות בהצגת הערכים הרוחניים והאסתטיים הגלומים בה בפני קהל הקוראים בישראל היום. בעז ערפלי (2010-1936), איש אוניברסיטת תל-אביב, היה מטובי הפרשנים והחוקרים של הספרות העברית. בין חיבוריו נמנים ספרי יסוד על 'שמחת עניים' לאלתרמן (עבותות של חושך, 1983), על שירת עמיחי (הפרחים והאגרטל, 1986), על 'תמול שלשום' לעגנון (רב רומאן, 1998), על יצירת ברנר (מהתחלה, 2008) ועל המסורת החילונית ההומניסטית בספרות העברית (שורת המורדים, 2009). הספר צעיר לעד הושלם בימיו האחרונים, והוא מלֻווה באחרית דבר מאת העורך, אבנר הולצמן, הסוקרת את דרכו ואת הישגיו המחקריים של המחבר. ...

חיבור זה מבקש להיות פיתוי, פיתוי לברנר. למי שקורא ומכיר ויודע, גם למי שלא קרא, לא הכיר ולא ידע. הוא מציע קריאה חדשה, קריאה "מהתחלה", ליצירותיו המרכזיות: 'בחורף', מסביב לנקודה', 'מא. עד מ.', 'מן המיצר', 'מעבר לגבולין', 'עצבים', 'מכאן ומכאן' ו'שכול וכישלון'. מבקש להמחיש, ביתר שאת משעשו קודמיו, ובאופן שונה, את גדולתו של ברנר כמספר, את המודרניזם שלו, את היותו בן זמננו, אח ליוצרים כקאפקא, בקט, וקאמי.הסיפורת של ברנר, נתפסת לרוב כסיפורת ריאליסטית, אפילו אקטואליסטית. העולם החברתי של היהדות בת זמנו, הפסיכולוגיה של הצעיר היהודי בן הדור, ממלאים את יצירותיו. מיתוסים מכוננים, ואידיאולוגיות המתיימרות להסביר את העולם החברתי הזה ואת הפסיכולוגיה ההיא, נפרשים ונחקרים בסיפוריו.אבל כל אלה נתפסים כאן בעיקר כחומרים, כנושאי משנה. מה שמעניק לסיפורי ברנר את גדולתם ואת שלמותם, זו ההתמודדות עם שאלות קיומיות עקרוניות שבעומקם, והיא המניעה את המכונה הסיפורית כולה: מהו העולם ומהו האדם? מה הטעם לחיים, אם יש טעם לחיים, בעולם דטרמניסטי בו שליטים בעלי הכוח והרכוש, ובו הכל מוליך אל החלוף והמוות? איך להיות? מה לעשות? מהי אמת ומהו שקר, ואיך מבחינים ביניהם? וגם: מהו סיפור ומהי ספרות, איך לכתוב אותם, מה לעשות בהם בעולם כזה. שאלות של חיים, ערכים ומשמעות.מנקודת מוצא זו ניתן לראות כל סיפור של ברנר כגיחה ייחודית, כל סיפור מכיוון אחר, בתוך מכלול של גיחות, אל עומקן של השאלות החוזרות הללו ואל הנסיונות להשיב עליהן.מתוך המורכבות החברתית והפסיכולוגית ומתוך ההתמודדות עם מיתוסים ואידיאלוגיות יהודים וכלליים, אמור הקורא המובלע של ברנר, לחשוף את השאלות הללו ואת הניסיונות להשיב עליהן. חשיפה זו מוליכה לא רק להבנת עיקרי המחשבה שברנר חותר לממש בכל סיפור וסיפור ואת הסתעפויותיהם במכלול, אלא ובעיקר, להראיית הסיפורים כשלמויות אמנותיות מסעירות ויחידות במינן. ספר זה, מבקש אפוא לתאר ולפרש סיפורים מרכזיים של ברנר, ועד כמה שניתן, גם את הסיפורים שלו כולה, בזיקה להגות העקרונית המעצבת אותם ומעוצבת על ידם....