"אוקטובר - על הדשא חדרנו - צונחים עלי התאנה בקול רשרוש כשל נייר עבה מקומט. באוויר ריחות ענפי הכתנה הרמוסים, הקמלים. עם בוא שמש, מציצים בין ענפי העצים שמיים ורודים, מעורפלים אחרי יום של חום. התהיה סערה הערב?" "מוזר, בבואי להשתחרר מצה"ל, לא היתה בי שמחה. נדמה היה לי שאני מתנתקת מעולם שבה חפצנו לבנותו יפה ככל האפשר". "קינה קטנה אקונן על כל אלה שאט אט נעלמו. כל אלה שדבקותם ונכונותם ללא גבול שרפה אותם מבפנים; לאלה שנפלו בקרב; לאלה שדהרו למותם טרודים בדרכים או לאלה שהשיגם החולי, והם תשושי מלחמות. ואולי הנותרים, קשה להכיר את נעוריהם היפים בפניהם חרושי הקמטים, עטורי השיבה". "לצה"ל בו יהיה כל חייל שלם עם התפקיד המוטל עליו - שהוא אכן צודק, שלם עם מצפונו ההומני ועם ערכי המוסר שלו; לצה"ל שבו חיילים אוהבי חיים ויצירה הם לא בשר תחותחים, לא דמויות שח-מט של חוזי גדולות, אוכל בלב שלם להקדיש ספר זה - באהבה, בחיוך ובדמע". רחל מכבי (סטרנין) נולדה באלכסנדריה, מצרים, בשנת 1918. חברת קיבוץ חצור, עלתה ארצה ב1935-. גויסה להגנה בסוף 1936; קשרית, מדריכה, אלחוטאית, פלמ"חאית, מראשונות צה"ל. זהו ספרה הרביעי....

עליתי מאלכסנדריה שבמצרים בשנת 1935. משפחתי הציונית נהגה לערוך ביקורים בארץ החל משנת 1925. ראיתי את החלוצות והחלוצים העובדים את אדמת עמק יזרעאל ואז גמלה בלבי ההחלטה לעלות לארץ ולהיות חברת קיבוץ. ב1936- גויסתי להגנה, שירתי בפלוגות השדה, הייתי קרובה לפלמ``ח עם היווסדו. בתום מלחמת השחרור עברתי לשרת בצה``ל. הייתי מעורבת במאורעות קשים ומרגשים. סבלתי אבדן וכאב שאין להם מרפא. ניסיתי להעלות כאן את דמותם של רעים אשר אינם עוד עמנו, אך לא נשכחו מלב, וכן גוונים, צלילים וקולות שנדמו מזמן. רחל מכבי...