"אוקטובר - על הדשא חדרנו - צונחים עלי התאנה בקול רשרוש כשל נייר עבה מקומט. באוויר ריחות ענפי הכתנה הרמוסים, הקמלים. עם בוא שמש, מציצים בין ענפי העצים שמיים ורודים, מעורפלים אחרי יום של חום. התהיה סערה הערב?" "מוזר, בבואי להשתחרר מצה"ל, לא היתה בי שמחה. נדמה היה לי שאני מתנתקת מעולם שבה חפצנו לבנותו יפה ככל האפשר". "קינה קטנה אקונן על כל אלה שאט אט נעלמו. כל אלה שדבקותם ונכונותם ללא גבול שרפה אותם מבפנים; לאלה שנפלו בקרב; לאלה שדהרו למותם טרודים בדרכים או לאלה שהשיגם החולי, והם תשושי מלחמות. ואולי הנותרים, קשה להכיר את נעוריהם היפים בפניהם חרושי הקמטים, עטורי השיבה". "לצה"ל בו יהיה כל חייל שלם עם התפקיד המוטל עליו - שהוא אכן צודק, שלם עם מצפונו ההומני ועם ערכי המוסר שלו; לצה"ל שבו חיילים אוהבי חיים ויצירה הם לא בשר תחותחים, לא דמויות שח-מט של חוזי גדולות, אוכל בלב שלם להקדיש ספר זה - באהבה, בחיוך ובדמע".
רחל מכבי (סטרנין) נולדה באלכסנדריה, מצרים, בשנת 1918. חברת קיבוץ חצור, עלתה ארצה ב1935-. גויסה להגנה בסוף 1936; קשרית, מדריכה, אלחוטאית, פלמ"חאית, מראשונות צה"ל. זהו ספרה הרביעי.