להיות <mark>חוה אלברשטיין</mark> זה טייטל מחייב. לכתוב ספר זה כבר מעורר ציפיות ומבחינתי הציפיות לא התגשמו. לצורך ההגינות אציין שקראתי חצי ספר ולא המשכתי.
היא זמרת אדירה, יש לה רפרטואר מדהים ומרגש, אבל הספר לא ריתק אותי, ככל הנראה משום שהוא בנוי קטעים-קטעים, פרקים-פרקים, בתיאורים די יבשים של באנו, היינו, שרנו, הלכנו. אין קשר בין הדברים, אין רצף, אין עומק רגשי, אין באמת גילוי של תחושות אמיתיות. חבל

הספר עוסק בתחנות בחייה של חווה <mark>אלברשטיין</mark>:
החל מהילדות במעברה "שער עלייה", קשר עם ההורים יוצאי פולין, הופעות ראשונות וחובבניות באקורדיון, ההתגלות כזמרת על ידי דן בן אמוץ ומאיר הרניק עורך המוזיקה. ההברזה ממבחני הלהקה הצבאית בניגוד לבני דורה שחלמו על קרש הקפיצה הזה - מאוד מוערכת בעיני, ההחלטה לא לרוץ מאודישן לאודישן ולשמור על האותנטיות.
שילוב חיי משפחה וטיפול בילדה עם קריירה זה אף פעם לא קל לאישה,

"סמטת כנען"- ספר הזכרונות החדש של הזמרת חווה <mark>אלברשטיין</mark>, הנקרא על שם השדרה בה גרה המשפחה, אחיה אמה ואביה בקרית ביאליק, אחרי שנתנו לכול משפחה לגדל עץ או ירק בשדרה ואביה של <mark>אלברשטיין</mark> החליט לנסות לגדל תענים (לבסוף הם עברו ללימונים ותפוחי אדמה). הספר מחולק ל2 חלקים- תחילת הדרך והתנסות מעשית והופעות חיות ואח"כ הקלטת האלבומים ואזכור שמות. הספר מסתיים בנדב בעלה, ובאחיה שמתו ומסתיים עם הפיכתה לסבתא ששרה.

אשתי קנתה את הספר הזה והביאה לי אותו.
ואני קפצתי על המציאה כי חווה <mark>אלברשטיין</mark> היא זמרת
שאני מאוד אוהב! אני זוכר אותה בתחילת צעדיה;
כנער צעיר הייתי הולך למופעי שירה בציבור עם נחום היימן,
שהתקיימו במועדון צוותא הישן, במרתף ברחוב מאפו בתל אביב.
היא הייתה מופיעה שם וזה היה כיף גדול! כי כבר אז חשבתי שהיא נהדרת...
בדרך-כלל אני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וביוגרפיות
אבל הספר הזה איננו ממש אוטוביוגרפי

מצד אחד הפתעה נעימה להכיר טוב יותר זמרת אהובה שהיא גם אדם טוב. מצד שני הספר כתוב באופן קצת בעייתי ללא איזשהו סדר מסוים. יותר אוסף של אנקדוטות מחייה תוך שמירה די קפדנית על פרטיותה ולכן קצת התאכזבתי כי רציתי שאם כבר היא חושפת את חייה אז עוד קצת... אז באמת ספר בסדר, חביב ובהחלט מתאים כמתנה לאיש/ה אהוב/ה. עניינו אותי עוד קטעים מחייה שלא חשפה - וזו זכותה המלאה. הכרונולוגיה לא בדיוק הצד החזק של הספר. די