מהנכבה לנכסה : הסכסוך הערבי - ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית : 1957 - 1967 : דרכו של נאצר למלחמת ששת הימים ....

המאמרים בקובץ עוסקים במלחמת יום הכיפורים ולקחיה. רבות נכתב על מלחמה זו - על כשלונותיה, הישגיה ולקחיה; אולם דיון מחודש לאחר יותר משלושים שנה טומן בחובו תובנות חדשות וניסיון מצטבר הן בתחום הצבאי והן בתחום המדינה והחברתי. כל עשור משנה את נקודת המבט ואת אופן הניתוח, ומעלה שאלות חדשות. בולטת מכול היא מלחמת לבנון השנייה, על תוצאותיה, מכשלותיה ועל תנועות המחאה שקמו בעקבותיה. מלחמה זו החזירה אותנו מכמה וכמה בחינות לתוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים וללקחיה, ובעיקר לדרך ההתמודדות של המדינה עמם . המאמרים נכתבו עוד לפני מלחמת לבנון השנייה, אך רבים מהם עוסקים בנושאים ששבו ועלו במלחמה זו ואחריה. נראה שאחרי שלושים שנה, ועוד מלחמה, הבחינה המחודשת של מלחמת יום הכיפורים שבה ומקבלת משנה תוקף בשל השאלות הקשות שעלו בעקבותיה, ובראשן: האם הופקו הלקחים ממלחמת יום הכיפורים והאם בוצעו השינויים והתיקונים הנדרשים הלכה למעשה? זו תרומתו העיקרית והחשובה של קובץ זה. על חשיבותו של הדיון בתוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים ובלקחיה מההיבט ההיסטורי יעידו הנושאים הזהים הרבים, הלקחים והמסקנות הזהות שעלו במהלך הדיונים והתחקירים שבוצעו בעקבות מלחמת לבנון השנייה, וכן הלכי הרוח שרווחו בציבור הרחב ובקרב חיילי הסדיר והמילואים, בהם כאלה שהשתתפו גם במלחמת יום הכיפורים. תוצאות מלחמת לבנון השנייה נתנו אפוא משנה תוקף ללקחיה של מלחמת יום הכיפורים ולמחאות שגררו הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. דור שלם של מפקדים וחיילים, שמקצתם השתתפו במלחמת לבנון הראשונה ומהם אף במלחמת לבנון השנייה, עוצב בדמותה של המלחמה ההיא ובדמות מוראותיה ולקחיה. בקובץ שישה חלקים. המאמרים אינם שווים באופיים והיקפם: אחדים ארוכים ומפורטים; אחרים קצרים ודיבוריים - בגדר הגיגים; עם זאת הם הובאו בכפיפה אחת משום חשיבותם לדיון על המלחמה והפתעותיה ומשום תרומתה הייחודית של כל נקודת מבט. ...

ספרו החדש של משה שמש, מהנכּסה לעֻבּוּר, הוא השלישי בטרילוגיה שנועדה לתעד ולסקר את קורותיה של התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה מתוך התייחסות לעמדת מדינות ערב בסכסוך הערבי-ישראלי בשנים 1974-1949. תקופה זאת מתאפיינת בשני קטבים: מצד אחד התבוסה במלחמת 1948 – הנָכּבָּה הערבית-פלסטינית; מצד שני, "אל-עֻבּוּר" (חציית התעלה) – הניצחון האסטרטגי הערבי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים וההישג של התנועה הלאומית הפלסטינית בהחלטת ועידת הפסגה הערבית ברבאט (אוקטובר 1974): הכרעה ערבית בדבר היותו של אש"ף המייצג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. המחבר עושה זאת תוך כדי התייחסות להתפתחויות המדיניות בעולם הערבי ובזירה הפלסטינית, כהמשך לשני הספרים הקודמים בטרילוגיה: מהנכבה לנכסה: הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית, 1967-1957, והתחייה הלאומית הפלסטינית בצל משבר מנהיגות – מהמופתי עד שקירי, 1967-1937. שלושת ספרי הטרילוגיה נכתבו בפרספקטיבה היסטורית של מספר עשורים. מכאן שהערכת האירועים הייתה לעיתים קרובות שונה מהערכתם בזמן ההתרחשויות עצמן, כפי שסוכמו בדוחות דיפלומטיים, בספרי היסטוריה או בסקירות מודיעין והערכות שגובשו בזמן האירועים או בסמוך אליהם. המחקר הנוכחי מציב במרכזו את התפיסה באשר לקשר ההדוק בין התפתחות הסכסוך הערבי-יהודי (ציוני) ואחר כך הערבי-ישראלי, ובין התפתחותה, תוכנה ומרכיביה של התנועה הלאומית הפלסטינית מראשית צמיחתה במחצית הראשונה של המאה ה-20 עד ימינו. מחקר על הבעיה הפלסטינית (או התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה) ללא מחקר על הרקע הערבי והעמדה הערבית בסכסוך הערבי-ישראלי הוא כמו עץ בלי שורשים, ולהפך – חקר הסכסוך הערבי-ישראלי ללא חקר הסוגיה הלאומית הפלסטינית לוקה בחסר....