לאה איני

לאה איני

סופרת

סופרת, נולדה בתל-אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן", שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי ("סוג של ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של לאה איני.
עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכוה בשבחים חריגים. חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה... סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". ב-1993 זכתה בפרס קרן תל-אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות: ב-1994, וב-2004. וב-2006 זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי אלמה". מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (86):
רוצה לקרוא - ואין לי, ספרים שאני מתכנן לקרוא, שומרת אמונים לרומן בהמשכים, עוד לא קראתי, למכירה או החלפה, קראתי ואהבתי, קבצי סיפורים , רוצה לקרוא, רשימתי :), רוצה לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, מקור/ ספרות מקור , המחברת, למכירה ב 15 שקלים, 2015, יותר מ 200 .............................................., ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני ממש ממש רוצה לקרוא, חייבת לקרוא , עוד ...
1.
עם פלישת צה"ל לביירות במלחמת לבנון הראשונה, מתייצבת אחר צהריים אחד חיילת במחלקת השיקום בתל–השומר. היא אומרת ששמה ורד ומבקשת להתנדב לסייע ללוחם פצוע. אולם שמה איננו באמת "ורד", כי אם לאה, וסיפורו של החייל שרופאי המחלקה מפגישים אותה עמו שונה בתכלית מהסיפור שדמיינה לעצמה. הסיפור שמספרת ורד/לאה, החיילת מבת–ים, ליונתן, החייל הכמעט–צמח מרחביה, הוא סיפורה של ישראל השנייה בשנות השישים והשבעים, ישראל של שכונות עוני, המאוכלסות בפליטי שואה שקופים ובמהגרים מושתקים, המושמע באוזניה של ישראל הראשונה, המבוססת והבוטחת בעצמה, לכאורה, שכלל לא ברור אם היא מסוגלת לשמוע. אלא שברומן החדש של לאה איני אבסורד המלחמה, לצד כל מורכבויות הארץ רבת–הסתירות, טורפים את הסדרים, המחיצות והסטריאוטיפים שהשתגרו בתרבות שלנו. בין סיפורה של ורד/לאה, המנסה ולא–מנסה להשתחרר מהמטען המצמית של הוריה — סיפורו המואלם של האב, יליד סלוניקי, ניצול אושוויץ, וסיפורה של האם, בת לקהילה הנשדידנית, שאין לה כלל קול — לבין סיפורו של יונתן ש"נולד–עם–זה", ואשר אלמלא המלחמה ספק אם היה פוגש בוורד/לאה, נשזר חוט של קרבה בלתי אפשרית. החוט הזה יוצר בהבזק נִסי "ברית של דפוקים", הנוקטים פעולות סרבנות ההופכות אותם ללוחמי חירות. הנס בורד הלבנון הוא גם נס היצירה שבזכותה מצליחה ורד/לאה להתגבר על כוחות הכובד של מוראות העבר ונפתולי ההווה, לפרוש כנף ולנסוק. לפנינו רומן חברתי–פוליטי שהוא גם רומן אוטוביוגרפי חושפני שעיקרו: דיוקן האמנית כאישה צעירה. נפרשת כאן לעינינו, באומץ וביושרה אמנותית נדירים, פרשת חיים של ילדה–נערה שתשוקתה הבלתי נלאית לגלות את האמת וליצור מאפשרת לה לזקוף גו וראש מן הביצה שצמחה בה כנרקיס רב–יופי. בורד הלבנון, ספר הפרוזה השמיני של לאה איני, הגיעה אמנות הסיפור שלה לשיאה. זהו רומן בשל, הולך בגדולות ומתמודד בתנופה עם המצב הישראלי. מארג משוכלל של סיטואציות אנושיות, עצובות, מצחיקות, חיוניות ומשכנעות להפליא. אני משוכנע שלורד הלבנון יהיה שמור מקום מכובד בכותל המזרח של הספרות העברית. יגאל שוורץ...

2.
ג'ניפר, המכונה סמוקי, היא גיבורת בת המקום, הנובלה הפותחת את ספרה החדש והממגנט של לאה איני. סמוקי היא אמריקנית, נוצרייה, מוגבלת שכלית, הסועדת את רייצ'ל סולומון, קשישה יהודייה, שהעניקה לה חסות ובית, בעיירה אחת בפלורידה. לאה, גיבורת ספרא, הנובלה השנייה בספר, שחומריה ביוגראפיים, היא לאה נערה ישראלית מבת-ים, שאביה ניצול שואה אלים, ואימה נוכחת-נפקדת. פרטים אלו מהדהדים את הרומן המונומנטאלי ועטור השבחים של איני, ורד הלבנון. אך הציר הביוגראפי החדש מתמקד ב"ספרא", בית-ספר תיכון פרטי בצפון תל-אביב, שבו, ב-1976, לומדת הגיבורה. לאה מנהלת יחסים בלתי מפוענחים של אהבה-שנאה עם המנהלת החשוכה והשתלטנית של בית הספר. לצד יחסים מטרידים אלה, הרומן גם מספר על יחסיה עם חברותיה לכיתה, עם הוריה הלא מתפקדים וסבתה האוהבת, ועם אחד מהתלמידים שתוקף אותה מינית. הנובלה בוחנת את הגבולות שבין המרכז לפריפריה, שבאים לידי ביטוי בהעמדת בת ים מול צפון ת"א בישראל של שנות השבעים, בין הפדגוגיה לשחיתות – הדמויות המחנכות בסביבתה של לאה נדמות כמי שפשטו את הרגל מבחינה ערכית, בין החברות לסחטנות. בין שתי הגיבורות מפריד אוקיאנוס, והן נדמות כשייכות לעולמות שונים לחלוטין. גם הנובלות שונות מאוד. הראשונה היא יצירה קאמרית מושלמת, עשויה מקשה אחת, שלמה, אחידה ומזוככת, שכאילו נכתבה על-ידי סופרת אמריקנית שחורה. השנייה, ממזגת מיני סוגות: סיפור בלשי, סיפור התבגרות, וידוי ועוד. והיא פסיפס שברירי, בעל סדר משלו, רגיש לכל קול ובת קול, ונושם מקומיות ישראלית של אז ועכשיו. אבל, וכמו בזכותו של איזה נס, היצירות מדברות זו עם זו באורח אינטימי. חושפות רבדים וצדדים נסתרים האחת אצל רעותה, ועוסקות בסוגיות מהותיות לעולמה של הסופרת: שייכות, חריגות, אהבה, מיניות, משפחה גרעינית ומשפחות חלופיות, חירות, שעבוד ואחריות מוסרית, וגם, התשוקה העצומה ליצור, הדחף האמנותי, שהוא כאן ציר העולם. "בת המקום" הוא ספר הפרוזה העשירי במניין לסופרת המקורית והמגוונת ביותר הכותבת כאן. זו פסגה חדשה, מפלחת-לב, ומרהיבה ביופייה, בממלכה הספרותית של לאה איני. ...

3.
לאה איני כותבת פרוזה ושירה למבוגרים. ``תקרא לי מלמטה`` הוא סיפרה הראשון לנוער אשר החל כסידרה בהמשכים בשבועון הילדים ,כולנו``. צרות בצרורות באות על שחר: הוא יורד בלימודים ומעמדו כמלך הכיתה מתערער. מבית, מבקש אביו המובטל לבטל את חגיגת בר המצווה שלו, בעוד עופרי, אחותו הטקנה והחולה, מקבלת יחס מועדף. לתמונה קודרת זו נכנסים שני ``חריגים`` המחזירים את הצבע לחייו. סבא טורה והשכן העולה החדש יורי אורי, שיחד עם התוכי שלו סטני, מזכירים לשחר שגם כאשר נמצאים במצוקה ומצב הרוח ירוד - תמיד אפשר לקרוא למישהו לעזרה. אז אם ברצונכם לדעת מתי שחר ``יתברמץ`` סוף סוף ובאיזו שפה - אנגלית או רוסית והכי חשוב איפה? ומה כתבה דנה היפה במכתב, ונועה המשקפופרית במחזה? ואם מסקרן אתכם לפתור את חידת ``הברמיץ`` ותעלומת המסרוקיסט והמפתח, ולהבין למה לדב הרוסי מהקומה השנייה יצא שם של נודניק מצטיין ומומחה לבנות, ובעיקר מדוע הוולבו של אבא של יניב נוסעת בים שדווקא שחר טובע בו - פתחו את הספר וקראו בו לא מלמעלה ולא מלמטה, אלא סתם מימין לשמאל....

4.
סיפורה ההיתולי והלא-ייאמן של סוסית, היא אלכסנדרה סאשה זית, שבמשך שבע שנים עשתה את אל-פאסו טקסס לביתה, עד אשר ירשה נחלה - ואורווה בה - בשפלת החוף. סוסית, הספר החדש של לאה איני, הוא רומן קרנבלי מזהיר. אגדה רומנטית פוסט-מודרנית, משעשעת ועוקצנית. מפגן אמנותי וירטואוזי, האוצֵר תחת שלל מסכות מרהיבות ומתעתעות מסרים חדים וחריפים: חברתיים-מעמדיים, מגדריים ואידיאולוגיים-פוליטיים. סוסית הוא ספרה התשיעי של לאה איני. קדם לו הרומן המונומנטאלי ועטור השבחים, ורד הלבנון, זוכה פרס ביאליק לשנת 2010 ואחד מחמשת המועמדים הסופיים באותה שנה לפרס ספיר. יגאל שוורץ ...

5.
לאה איני בקובץ סיפורים על קשרים ומערכות יחסים, מקורית, מחדשת ונועזת, מטלטלת את הקורא ונוגעת עמוק. בודקת ללא הרף את גבולות נפש האדם כפרט ובחברה: זוגיות, הורות, חברות, ניכור. ואגב כך חושפת תמונת זהות ישראלית גם בהקשריה הלא קלים. ...ב``גובה פני הים`` - צעירה גרמניה מסתתרת לחופי הכינרת מפני אביה שבא לחפשה, ומתפרנסת ממכירת שלגונים. במהלך החיפוש נחשף אט-אט עברו הנאצי של הרב. ...ב``הרדופים`` - נסיונו של זוג ישראלי צעיר (קצין בחיל הים וסטודנטית לכלכלה) לגשר על פערים מיניים, חברתיים ועדתיים. במטרה למצוא פירוש משותף ולזוגיות. ...ב``עשרים מעלות פלוס`` - חויות הימים הראשונים של יולדת צעירה ורגישה. עם התפתחות הקשר העדין שבין האם לתינוקת. ...ב``פינג פונג`` - סיפור התבגרותה בשנות השבעים של נערה מופנמת על רקע יחסיה עם הוריה. חברתה וחייל המחזר אחריה בלהט - ובצד כל אלה הקשר החזק שיש לה עם כלב הקולי שלה ובריחתה מאנשים לספרים. איני יוצרת עולם משלה, עולם שבו הגיבורים נאבקים להשרד, אך גם לחפש משמעות לחיים, לאהבה....

6.
'מישהי צריכה להיות כאן', הרומאן השני של לאה איני וספר הסיפורת השלישי שלה , הוא הנועז, והברוטלי שבין ספריה עד כה. הרומאן הוא סיפורה של גילה, נערה כבת 17, שאימה ברחה מאביה הימאי, קוראת כפייתי של ספרים, שרבים מהם היא גונבת מחנות ספרים נידחת הדמויות שסובבות אותה בשיכון הפרוורי הן גם אספקטים של מאבקה על זהותה והישרדותה, כאדם וכאשה, בתהליך מתמשך של התפוררות :בעל חנות הספרים, שמנסה לפתות אותה לקחת חלק בפנטזיה שלו שהיא תלד לו ילד{במקום אשתו שאינה יכולה ללדת}, חברתה הקרובה אודליה , עוזרת בית שיש לה חלום של דוגמנות, אך בינתיים אביה צופה בעירומה במיקלחת, שכנה אלמנה , ניצולת שואה, שחיה בעולם הזוי בתוך אוסף הגרוטאות והסמרטוטים שלה, מיטלטלת בין תופת לניתוק לאחר שהגרמנים, במסגרת ניסוי "רפואי" שטני, חסמו לה את הרחם ומנעו מהתינוק שלה לצאת. בזו האחרונה מאוהבת גילה אהבה עזה, נכזבת. אבל בעולם הזה של גילה, שהגבולות בין המתרחש "בפועל" לבין הדמיון וההזיה נזילים בו ממילא, משוטטים גם צ'כוב וקפקא, ואן מאטר, ורסקולניקוב, גיבורו של דוסטוייבסקי. כאילו ממשיכה גילה את הספרים שהיא קוראת אל תוך חייה. באובססיביות רבה רואהלעצמה גילה יעוד, כי מישהי צרכה להיות כאן לא רק כדי להציל, למשל, את חברתה אודליה, אלא גם כדי לקיים שמורה של מילים גוססות, להציל מילים נדירות על סף הכחדה מפני הפיכתן לגרוטאות חסרות סיכוי. את זה היא עושה בפינקס שמלווהאותה כל העת, ואף מייצרת מילים, במין אמונה של קשר בין שם למציאות. היא, שנראית בעיני עצמה כמעט בחור, נאבקת על זהותה הנשית בין השאר באמצעןת המילים, בעולם שבו כל גבר מועמד להיות חודר גס ומצמית. אין זה בדיוק ספר על נסיון (נואש) להשיג איזו חירות פנימית באמצעות המרת "מציאות" בספרות. גם אין זה ספר על הפער הקונבנציונאלי בין ספרות ל"מציאות", בין מילים לבין "ממשות", או בין עלילות הרומאן הרומנטי לבין ה"מציאןת". בסופו של דבר הלוא קפקא ואן מאטר יוצאים שלובי זרועות, והדמויות של השיכון המתפורר הן דמויות בדויות לא פחות, דפים מתעופפים ברוח של ספר שכריכתו מתפוררת. הן יכולות להפוך לדמויות בעלות זהות רק כשגילה קולטת אותן במסגרת איזה דגם או תקדים סיפורי, בסיפור הזה הן קמות לתחייה על סף הכחדה, בסיפור הזה שוב ושוב ילדים אינם יכולים להוולד, אבל גם הצלתן החוצה מן הסיפור היא איבוד משמעות והתפוגגות. אין מנוס ממלים הנתלות על כתפי קולב דקיקות. בלעדיהן יש תופת של חיים צמחיים, אבל המילים עצמן הן שמטיבות לגבש את התופת של הקיום על סף ההכחדה. ממעגל הקסמים הזה אין מוצא בעולם שרופאיו מזריקים סמים משככים, או שהם סניליים. מציל ממנו רק רצח, ממשי או בדוי, שגם הוא עוטף אותו בסצינת הרצח הבדויה של רסקולניקוב....

7.
יולי, בגיל הסוער הזה, של שתים עשרה וחצי, וכל מה שקורה לה בקיץ אחד מטורף במיוחד, שבו כאילו כלום לא קורה ויחד עם זאת קורה הכל! ``זהו אנחנו צריכות! התבוננתי בשירה, שהשתקפה במראה, והעדפתי שלא להסתכל על עצמי. חולצת הטריקו האדומה שלה היתה מתוחה עליה עד קצה גבול היכולת, במטרה להפגין לעיני את ההוכחה הבולטת: החזה של שירה גדל! מה את מסתכלת עלי?! רטנה בעלת שני הנבטים המחודדים שהנצו כה מוקדם. תראי את עצמך! את צריכה לפחות מספר אחד! בפה יבש פזלתי לעבר דמותי, מבקשת בכל כוחי לראות ולהאמין אלא שהחולצה שלי, מתוחה ככל שתהיה, לא הבליטה מאומה. כלום...`` ...

8.
"שיר אני, שיר אמא" משחק ומדבר בשירים דברים שאמא ובת אומרות זו לזו, ביומיום, בדמיון ולפני השינה. אתם יכולים לגלות שהשירים נכתבו בשבילכם: מאמא לכם, ומכם לאמא...או לאבא, או לכל מי שאתם אוהבים. לאה איני היא סופרת. יעלה (בתה) רוצה להיות מדענית. מירי לשם פלאי היא מאיירת וסופרת לילדים. והספר? הוא רוצה חברים, שימציאו שירים חדשים......

9.
"גאות החול" הוא הרומאן הראשון של לאה איני (לאחר ספר הסיפורים 'גיבורי קייץ'). נושאו של הספר שייך, לכאורה, לדרך-המלך של הסיפורת הישראלית: המיתולוגיה של האלמנוּת והשכול. אבל החריגה מן הרפרטואר הספרותי המקובל מתגלה בספר זה כבר בעצם השבירה של "טאבו" ספרותי – כי לפנינו רומאן המפתֵח את נושאו בדרך קומית כביכול, קלילה ומשעשעת, ומפרק את אוצר הקלישאות. מירי, גיבורת הרומאן, היא אשה צעירה שהאיש שלה נהרג בתאונת-אימונים בצבא. כאלמנת-צה"ל היא מורדת בתהליך האבל המקובל ומסרבת לקחת חלק ב"פולחן" שהחברה קובעת לה כתחליף לאיש שהיא אוהבת. בעוד מגרש הגרוטאות של הזיכרון מתעתע וחסר-ממשות, והעתיד הוא הבטחה חסרת כיסוי, פונה מירי ל"פרויקט" שבו תחיה, כביכול, את ההווה, הלומד מרגע לרגע ומטעין את עצמו בכל פעם מחדש: לאחר תקופה קצרה של הכחשת עצם מותו של הבעל היא מחליטה לממש את חייה כרצונה ולחיות עם האַין כיֵש – לא לקרוא תיגר על הטבע, על עצם עובדת המוות, אבל להמשיך לחיות עם הבעל גם במצבו הנוכחי של חוסר-חיים. כי מותו של אהוב אינו סיבה לשחרר את עצמנו ממנו, וה"ביחד" הוא עובדה נפרדת משאלת החיים או המוות. סיפרה של לאה איני אנושי מאוד, ומפתיע בקלילותו – ויחד עם זה גם נוגע לעומק. ...

10.
שתי יממות בחייו של בועז אשתורת, איש תקשורת בכיר ואלמן הסובל מאין אונות, שעולמו קורס מהרגע שלשונו מתארכת, ובביתו צצה קרן, צעירה יפהפייה, שנשלחה אליו מבנו איתי, "סטודנט מדרכות" במזרח הרחוק, כדי שיממן לה הפלה ויסייע באיתור אחיה האובד. לעולמו של אשתורת חודרים ונכנסים צעירים מהארץ ומהעולם כמו זוג תאילנדים - סיאמים - טבחים מפוטרים וציידים לעת מצוא - המבקשים לפדות את אחיותיהם מבית - בושת בבנגקוק, מנקה מגאנה השואף ללמוד באוקספורד, יזם היפראקטיבי בעל ההוסטל "מזרח תיכון חדש" אליו מתנקזת "כל אשפת הגלובוס"... זיכרונותיו של אשתורת הילד, חובב הרדיו והריגול, השירה והמין, פורצים תדיר לעלילה כמו גם הוריו, חבריו, ודמויות פינטוזיו מילדותו שבשנות ה - 50. אלה מתערבבים בתזמור מכוון, עד כי אין לדעת אם פועה, המרגלת הציונית זקופת הדד, או אביחי ברקת, קצין המודיעין האמיץ ושטוף הזימה מטעם ה"הגנה", הם גיבורי תסכית פופולארי, יצירי דמיונו הקודח או דמויות "אמיתיות" מחייו. אל אוסף הדמויות הריאליסטיות - סוריאליסטיות נוספים עוזרין של אשתורת, שנאבק להשיב את לשונו למימדיה הרגילים - רופאו האישי, רב - מקובל, סוחר כדים בדואי, ואף ולוול'ה של המשורר טשרניחובסקי, עד לסוף המפתיע. רומן מקורי, גרוטסקי, טראגי - קומי ונועז....

11.
הפרוזה של לאה אֵיני, הנעה בחופשיות בין אירועים קיצוניים ו"קשים" לבין מצבים שוליים, מאופקים וטעונים, קורעת חלונות לאזורים זנוחים החורגים מן הרפרטואר המקובל בסיפורת הישראלית שלפניה. אצל איני "עולם נברא בצורת חצר בדרום תל-אביב": שכונת-שפירא, גבול יפו בת-ים, וכו' – הוויה "דפוקה", אך גם חיונית ואנושית מאוד; והכתיבה אינה נרתעת מלהיות מטלטלת ונוגעת-ללב. עם זאת, "גיבורי קייץ" אינו מבקש להיות "צילום" נטוראליסטי-סנסציוני, או פולקלוריסטי, או סוציולוגי. העולם שבוראת איני, בתיזמור מדוקדק ומסוגנן של פרטי המציאות, הוא מעבדה לבדיקת תהליך קיומי של הישרדות אצל אנשים שחרף עולמם המדכא – אחיזתם בחיים חזקה. רגעי החסד והפיוס שאליהם חותר הספר שוב ושוב הן "עסקות-חליפין" זמניות מאוד, מוגבלות, אקראיות ושבריריות, מודעות מראש לאשליה, שיש בהן קבלה מפוכחת יותר מאשר אמביציה להתקבל, ושאינן הולכות בגדולות: הזקן עם הזכוכית הצבעונית, המאייר הנכה ברגע של קבלה אבהית של עצמו, שמחתה הצנועה של ריינה הזונה, התקבלותו של סמי החצי-ערבי ע"י סבו היהודי לאחר השריפה (בניגוד להתקבלותו הנתונה-בספק לבי"ס לריקוד), וכו'. רגעים מוגבלים של חסד ופיוס, בראייה חצי-מפוכחת – אלה שיאי הכוח של העיצוב אצל לאה איני. במחזור סיפורי הקייץ כלולים הסיפורים: "מיכה", "עד שיעבור כל המישמר כולו...", "לבן", "חרסינה", "פרי גן-העדן", "תופים וחצוצרות", "מנוחות", "עיסקת חליפין", "האם תאייר לי?", "פיקאסו". אליהם מצורפת נובלה חורפית אחת, רבת-משתתפים, שהיא אולי מפסגות הספר: "מירוץ סוסוני-הים". לאה איני היא ילידת תל-אביב, 1962, וזהו ספר הפרוזה הראשון שלה. ...

12.
13.
14.
15.
"שלושתן סביבי. אימהות של אהבה גדולה. ואני נזהרת, לא אומרת סתם אהבה. לא משתעשעת בה בקלות הדעת כאילו הייתה חיית מחמד או צעצוע. אני אומרת אהבה ומחמירה. אהבת בת - אם שעברה את כל שלבי העקידות וההכחשות והטלטלות, והיא עשויה מעיניים הרואות אל תוך ההושך, ואוזניים היודעות להבדיל בין אוושות הלב". בגיל 28 מחפשת נדר אהבת - אם, ומגלה את העונג שבלהיות בת רצויה ("הבתיות"). רומן קצר על עקידתה המתמדת של שרה את בניה ובנותיה, ועל בת אהת שנדרה לנקום ולאהוב. ב"סדימאל" גם הסיפורים: "נאצר מחכה לרבין" ו"אחרת". מספריה של לאה איני: גאות החול, מישהי צריכה להיות כאן, אשתורת....

16.
כשנמרוד מתאהב בגורל... האם אנחנו משחקים או משוחקים? נמרוד, צעיר אבוד - דרך, הכותב שירה ומשחקי מחשב, עוזב את ביתו שבפרברים (ואת עברו), ומגיע לתל - אביב, שם הוא עובד כמוכר של נרות דקורטיביים, והופך, שלא ברצונו, לדמות רומנטית ונערצת על - ידי הקונות בחנות. אלא שנמרוד מתאהב במוכרת הלחם, בחנות שממול, ששמה גורל. המסתורין האופף את חייה, בדמות ענק עם כפפות שחורות, וקשיש בעל חנות רהיטים מוזרה - רק מעצימים את משיכתו לאישה, שהאהבה לה - כך הוא חש - תהא לו כחונכת, ואולי אף תזמן לו תיקון. הרומן שבין נמרוד לגורל, שולח את הגיבור למסע ייסורים מתוק ומסוכן אחר זהות ומשמעות, באמצעות שילובים בין סיפור ריאליסטי, אגדה גותית, רומן רעיונות, קטעי פנטזיה של מד"ב, לבין משחקי המחשב והשירים שכותב הגיבור. במקביל נרקם ברומן משחק - על מלא חידות ומבוכים. הדמויות וההתפתחויות משתקפות זו מזו, במגוון אפשרויות קליידוסקופיות, ומזמינות גם את הקורא לקחת חלק בספר/משחק. המציאות הנבראת - נשברת משקפת מבוכה דורית עכשווית נוכח דור האבות שהורג את הילדות, ומשליך על העידן החדש, שמתגלה כמוגבל וצפוי כקודמו, אבל גם כתלוש, מנוכר ובלתי - מפוענח. אגב כך, עומד הרומן על המאבק הנצחי בין ההכרח לרצון, ובין הכאוס למשמעות, אך לאו דווקא מן העמדה הרגילה. רומן אפל הנוגע באיפוק במהויות חיינו, מרמז על מעשה האמנות, ומעורר למחשבה, ולמחשבה נוספת. "לאה איני היא סופרת צעירה פורייה שבורכה בדמיון עשיר. היא כתבה שירה, פרוזה וספרות לילדים, וכיום היא הפרוזאיקונית המובילה של דורה... לאה איני היא סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה, שאינה בוחלת לבטא ביצירתה מחאה, ומשמשת לא אחת פה למיעוט אילם ומושתק." (מנימוקי השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות תשס"ד)...

17.
טנא המתולתלת שונאת להסתרק, ולסבתא קרוזלדה נמאס לסרק את שערה הסבוך, עד שהיא... מכשפת אותה! מכאן מתחיל גם הסיפור להסתבך בשלל הרפתקאות והפתעות. והסוף? הסוף שמור למי שהכי אוהב את הפטרוזיליה שלו בסלט (או במרק), ובעיקר מסוגל להתאפק... אגדה פרועה על קשרים ושבילי זהב, ועל חברים משונים מכף רגל ועד ראש! לאה איני היא סופרת ומשוררת. "קוקו פטרוזיליה" הוא ספרה השישי לילדים....

18.
לאה איני ילידת תל אביב 1962. פרסמה אחדים משיריה בבמות ספרותיות שונות....

19.
תשאלי מתחיל בקטנות, הבגדים שחזרו מהמכבסה, עבודת שורשים, פריצות לבתים, תחבורה ציבורית גרועה. כך מחומרי קיום בסיסיים, מצחיקים-מעצבנים, פותחת גיבורת הספר, ביולוגית נשואה ואם לבת, שמתקשה לשוב ולהרות, במסע של כתיבה והתמודדות עם חייה שלה ושל משפחתה ביישוב הפרברי, שאליו עברו לא מכבר ממרכז הארץ. אבל מה שמתחיל כעוד סיפור על משפחה המנסה להשתלב בסדר החברתי הבורגני ישראלי, מתברר עד מהרה, כחלק מניסוי מעבדה אדיר מימדים. הנסיינים בה הם כולנו: ילדים, מבוגרים, הורים, משפחות, המנותבים כולם, ב"יד נעלמה", למסילה צרה, קונפורמיסטית ואלימה. כמו כל ספריה של לאה איני גם תשאלי מותיר תחושה של אגרוף בבטן. התחושה הזאת נוצרת כאן גם בשל הנגיעה האמיצה באזורים מודלקים בגוף הפרטי, האישי-המשפחתי והציבורי-לאומי, וגם בשל הצרימה הנוצרת מהחיכוך האלים, המתוזמר באורח מבריק, בין החטיבות המרכיבות את היצירה, השונות מאוד באופיין. ספרות יפה, קטעי תיעוד ופובליציסטיקה נשכנית מולחמים זה לזה ויוצרים מסמך חברתי-אמנותי, מדהים בכנותו ובעוצמתו. ...

20.
21.
22.

בת המקום הוא ספר נפלא- לא פשוט מבחינת הנושא- יחד עם זאת מצליחה לאה איני לתאר לנו משפחה מאיזור הביצות של ארה"ב בצורה כל כך נפלאה שממש הרגשתי ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
יצא שאת הספר קראתי במיטתי, בלגימות קטנות, בארץ שאיננה ישראל ושהסירנות לא רעמו בה כבר שבעים שנה (אני מניח, אני לא היסטוריון). יצא שבתקופה שלג... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מקסים שמרכז בתוכו שני סיפורים אחד המתרחש באמריקה, ואילו השני מתרחש בארץ והמשותף ביניהם זה המשפחה הלא מתפקדת והגיבורות בדרכן המיוחדת ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מאד מאד ישראלי. אולי הכי ישראלי. אוטוביוגרפיה של ישראלית מיום לידתה בשנות השישים ועד למלחמת לבנון הראשונה. כתוב בהמון אומץ,לחשוף בצו... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
נשארתי פעורת פה, עם קמטי צחוק וגוש עצבות גדול ואלף מחשבות על החיים והמתים ומחרוזות פתלתלות של שפה עברית יפיפייה...ולא אוסיף דבר כדי לא להר... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
"אני מסתכלת סביב ורואה אותם, את השכנים, וכולם צעירים כל-כך, עם שמות חמודים, והכי מבוגר בן שלושים-ושש. בן שלושים-ושש, אני חוזרת. שלושים-ושש. הל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ