|
|
|
1.
|
|
על יעקב שבתאי בתרבות הישראלית. "לכתוב פרוזה זה כמו לטאטא את רחוב אלנבי במברשת שיניים מכיכר המושבות ועד הים", אמר פעם יעקב שבתאי. דומה שלא היה עוד סופר שזוהה כל כך עם העיר תל אביב, ש"המציא לה פנים", כמו שבתאי, ושהצליח ביצירתו לרקום חיבור מיוחד בין העיר ללשון. זהו חיבור שמאפשר לדבר על המרחב האורבני במונחים של לשון ועל לשון במונחים של מרחב, ולדבר על שניהם באינטימיות יומיומית, אך בו-בזמן סיזיפית. יצירת שבתאי העמידה "נוסח" ששינה את פני הספרות הישראלית: היא הציעה סינתזה מיוחדת בין "מוזיקה של פרוזה" לייצוג כרוניקלי "יבש", ובין כתיבה ביקורתית לכתיבה רוויית געגועים ואלגית. אבל ספר זה אינו מסתפק בשיטוט מתרפק בתל אביב הקטנה של שבתאי ובהזדהות עם תחושת ה"גולה בעירו", אלא מציע "שיטוט חדשני" במרחב ובלשון; הוא אינו הולך שבי אחרי קסם הסינתזה, אלא מתבונן בסדקיה ובהדחקותיה, בוחן את "נקודות העיוורון" של היצירה ומחברה, ואת זיקתן לתנאי הנראות של תקופתם. הספר שלפנינו מבקש למלא חסר בולט בביקורת הישראלית ולהציע מבט מקיף על מכלול יצירתו של שבתאי. בה-בעת הוא מציע מודל תיאורטי חדש לכתיבת מונוגרפיה ולדיון ב"פרסונת המחבר", מתוך ערעור על תפיסת המחבר כמקור וכסמכות ובחינת אופני התפקוד של "שם המחבר" בשיח התרבותי....
|
|
2.
|
|
מלאכת החיים: עיונים ביצירתו של חיים באר מוקדש לסופר, למשורר, לעורך, למבקר, למסאי ולעיתונאי פרופ' חיים באר לרגל פרישתו מהוראה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זוהי אסופת מחקרים המציעה לראשונה מבט מקיף ומעמיק על יצירתו הספרותית והעיתונאית מאמצע שנות השישים של המאה הקודמת עד לעשור השני של המאה הזאת.
"יושב בתוך השבר", כך הגדיר באר את עגנון. אך דומה כי דברים אלו נכונים גם לבאר עצמו, המגלם ביצירתו את קו השבר במרחב הלא פשוט המשתרע בין יהדות לישראליות – מרחב שהקנון של הספרות העברית היה עיוור אליו כמעט עד סוף המילניום. דומה כי אי אפשר להפריז בחשיבות מכלול יצירתו של באר לספרות העברית ולשיח סביב שאלת החילון. "נוצרה כאן מציאות טרגית," אמר באר בריאיון כבר בשנת 1992, "אם נשמור על אלמנט הקדושה שבשפה [...] יש סכנה איומה שהשפה הזאת תחזיר את החברה החילונית לתוך הטרגדיה ממנה היא ניסתה להימלט. להיות אחוזה בתוך ציפורניו של אלוהים. אם נרוקן את השפה מהאסוציאציות הדתיות וניצור שפה חדשה, חילונית, נקבל אספרנטו, שפה שאין לה שום מֵמד נוסף על מה שהיא. בכל מקרה," סיכם, "התהליך הוא תהליך טרגי."
דרך מחקרים אלו עמיתיו וחבריו של חיים באר מבקשים להביע הערכה והוקרה למי שבעשורים האחרונים פעל ללא לאות בעולמהּ של הספרות העברית והטביע בה את חותמו – הן בהיכרותו המעמיקה והייחודית עם משלביה השונים של הספרות העברית והן בהכנסתה של דמות חדשה ללב לבהּ של הספרות העברית־הישראלית: הצעיר הדתי המתלבט.
לקובץ זה מצורפים רשימה ביבליוגרפית מקיפה של כלל פרסומיו של חיים באר שהכין גדעון טיקוצקי וריאיון מקיף עמו שערך אבריאל בר־לבב. ...
|
|
3.
|
|
כותרת הגיליון הנוכחי של כתב העת מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, "כוח משיחי חלש" לא רק מבקשת לצאת כנגד "הכוח המשיחי החזק", הבא לידי ביטוי בחיבור ההדוק המתקיים בחברה הישראלית בין לאומיות לתיאולוגיה, אלא גם לשקול אפשרות שלא לוותר לחלוטין על "כוח משיחי חלש", ככוח מפרה המאפשר חשיבה מחדש על עבר ועתיד, על יהדות וישראליות, על דת וחילוניות. בעקבות ולטר בנימין אנחנו מבקשים לחשוב מחדש על מסורת, גאולה, התגלות, רליגיוזיות, מתוך חשיבה ביקורתית ומעקב אחר גלגוליהם של מושגים אלו ואופני תפקודם בספרות ובשפה העברית.
שאלת חילוניותה של השפה מתרחבת בגיליון לדיונים על היחס לשפה, לדת, למדינה ולספרות העברית עצמה תוך התייחסות לחוליות מרכזיות ב"עמוד השדרה" שלה: ביאליק, ברנר, עגנון, אלתרמן ושלונסקי, גולדברג, עמיחי, זך, שבתאי, יהושע וגרוסמן. לצד כל אלה בחרנו להקדיש מדור מיוחד ליצירתה של חביבה פדיה, כחוליה חשובה המצטרפת לעמוד השדרה ומסמנת לו תוואי גדילה חדש. שלא במקרה כללנו בגיליון גם מאמר הדן ב"שפת החסד" דווקא דרך יצירתו של אנטון שמאס, סופר פלסטיני/ערבי/ישראלי. אל שאלת המטען האפוקליפטי המאיים בתוך הלשון מצטרפת אפוא שאלה מכרעת בדבר אפשרות התרגום והתיווך בין יהדות לישראליות ובין הזהויות השונות המאכלסות את המרחב של ארץ-ישראל ואת הספרות הנכתבת בו.
בחזית הדיון נמצא המתח הלא-פתור המלווה את ספרות התחייה ואת הפרויקט הציוני מראשיתו – המתח האצור בחילון העברית, שלמרות "עִכשווה" היא רוויה מטען דתי-אפוקליפטי עד להתפקע. בלב הגיליון הצבנו את המכתב המפורסם שמיען גרשם שלום לפרנץ רוזנצווייג, בו הזהיר מפני הסכנה הטמונה בחילון העברית, ואת תרגום המסה "עיני הלשון", שכתב ז'אק דרידה בעקבות אותו מכתב מפורסם, בתרגומה המזהיר של מיכל בן נפתלי, ובצירוף מסה נלווית פרי עטה. בגיליון ראיון שנערך עם מאיר ויזלטיר, משורר ששאלת היחס בין התיאולוגי לפוליטי בשיח הישראלי ושאלת הזיקה הלא-פשוטה בין לשון המקורות לפרויקט החילוני נוכחות בשירתו, לצד דיאלוג מתוח עם המושגים גאולה ואלוהות.
...
|
|
