כותרת הגיליון הנוכחי של כתב העת מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, "כוח משיחי חלש" לא רק מבקשת לצאת כנגד "הכוח המשיחי החזק", הבא לידי ביטוי בחיבור ההדוק המתקיים בחברה הישראלית בין לאומיות לתיאולוגיה, אלא גם לשקול אפשרות שלא לוותר לחלוטין על "כוח משיחי חלש", ככוח מפרה המאפשר חשיבה מחדש על עבר ועתיד, על יהדות וישראליות, על דת וחילוניות. בעקבות ולטר בנימין אנחנו מבקשים לחשוב מחדש על מסורת, גאולה, התגלות, רליגיוזיות, מתוך חשיבה ביקורתית ומעקב אחר גלגוליהם של מושגים אלו ואופני תפקודם בספרות ובשפה העברית.
שאלת חילוניותה של השפה מתרחבת בגיליון לדיונים על היחס לשפה, לדת, למדינה ולספרות העברית עצמה תוך התייחסות לחוליות מרכזיות ב"עמוד השדרה" שלה: ביאליק, ברנר, עגנון, אלתרמן ושלונסקי, גולדברג, עמיחי, זך, שבתאי, יהושע וגרוסמן. לצד כל אלה בחרנו להקדיש מדור מיוחד ליצירתה של חביבה פדיה, כחוליה חשובה המצטרפת לעמוד השדרה ומסמנת לו תוואי גדילה חדש. שלא במקרה כללנו בגיליון גם מאמר הדן ב"שפת החסד" דווקא דרך יצירתו של אנטון שמאס, סופר פלסטיני/ערבי/ישראלי. אל שאלת המטען האפוקליפטי המאיים בתוך הלשון מצטרפת אפוא שאלה מכרעת בדבר אפשרות התרגום והתיווך בין יהדות לישראליות ובין הזהויות השונות המאכלסות את המרחב של ארץ-ישראל ואת הספרות הנכתבת בו.
בחזית הדיון נמצא המתח הלא-פתור המלווה את ספרות התחייה ואת הפרויקט הציוני מראשיתו – המתח האצור בחילון העברית, שלמרות "עִכשווה" היא רוויה מטען דתי-אפוקליפטי עד להתפקע. בלב הגיליון הצבנו את המכתב המפורסם שמיען גרשם שלום לפרנץ רוזנצווייג, בו הזהיר מפני הסכנה הטמונה בחילון העברית, ואת תרגום המסה "עיני הלשון", שכתב ז'אק דרידה בעקבות אותו מכתב מפורסם, בתרגומה המזהיר של מיכל בן נפתלי, ובצירוף מסה נלווית פרי עטה. בגיליון ראיון שנערך עם מאיר ויזלטיר, משורר ששאלת היחס בין התיאולוגי לפוליטי בשיח הישראלי ושאלת הזיקה הלא-פשוטה בין לשון המקורות לפרויקט החילוני נוכחות בשירתו, לצד דיאלוג מתוח עם המושגים גאולה ואלוהות.