|
|
|
1.
|
|
אומנות ורודנות:אוואנגרד ואמנות מגויסת במשטרים טוטליטריים
עוסק בקשרי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה באיטליה, ברית המועצות וגרמניה, בין שתי מלחמות העולם. בעידן המשטרים הטוטליטריים, הטשטשו הגבולות בין אמנות, תרבות, חברה ופוליטיקה.
הספר מתחקה אחר השקפת עולמם של לנין, סטאלין, מוסוליני והיטלר באשר לאוואנגרד באמנות. העובדה שהדיקטטורים גיבשו אידיאל טוטליטרי בתחומי האסתטיקה איננה מובנת מאליה. היא מבטאת את החשיבות שייחסו לאמנות בגיוס האומה, ואת הרצון להשתמש בה כמניפסט ויזואלי לאידיאל הטוטליטרי.
פרקי הספר משרטטים, מצד אחד, את עמדת הדיקטטורים באשר לתנועות אמנות מודרניסטיות, שברוב המקרים נרדפו ונשללו.
מנגד, דנים הפרקים, בניסיונם לגבש ולהגדיר מאפיינים של אמנות מגויסת וממושטרת, אותה קיוו לבסס כתחליף. הדיקטטורים, שפחדו מן האוואנגרד של זמנם שאותו הגדירו כמנוון וחתרני ביקשו להמירו באמנות נעדרת סימני שאלה.
הדיון באמנות המגויסת לא פוסח, כמובן, על האמנים עצמם, שנתבעו לכוון את יצירתם, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון, כך שתבטא יסודות דומיננטיים באידיאל הטוטליטרי.
ספרה של ד"ר דנה אריאלי–הורוביץ מאפשר התבוננות חדשה, השוואתית ומרתקת על שדה האמנות שבין שתי מלחמות העולם בדיקטטורות של אירופה, ועל תפקידה המכריע של האמנות בוויזואליזציה של האידיאולוגיות הפוליטיות, ששינו לבלי הכר את פניה של המאה העשרים....
|
|
2.
|
|
מסע ראשון בעברית בעקבות האמנות הנאצית חושף כיצד תורגמה האידאולוגיה שנוצרה ברייך השלישי לכלים חזותיים. השילוב בין כלי הדיקטטורה לאסתטיקה מגוייסת הזמין את האומה הגרמנית לשקוע בעבר רומנטי ובעולם כפרי של דם ואדמה. עולם זה שאב את סמליו ממיתוסים קדמונים והציע מחוזות אסתטיים אוטופיים כתחליף לניכור.'רומנטיקה מפלדה' מסרטט את נתיב ההתפתחות של האסתטיקה הנאצית מן 'הפוליטיקה של הייאוש התרבותי', שראשיתה במאה התשע-עשרה, דרך 'מלחמת התרבות' הוויימרית, טיהור גרמניה מאמנים מודרניים ועד לדיכויים של אלה שחרגו מן הקלסתרון הגזעי-אסתטי. נתיב זה עובר לא רק בכתביהם ובנאומיהם של היטלר, רוזנברג, גבלס, שולצה-נאומבורג וחוקרי הגזע, אלא גם בביוגרפיה האמנותית הכושלת של היטלר, ומעלה את השאלה באיזו מידה השפיע תסכולו האישי כאמן על תיפקודו כמנהיג הדיקטטורה ועל עיצוב מדיניות התרבות בגרמניה הנאצית....
|
|
3.
|
|
"ההתנקשות ברבין נתפסה בעיני כנקודת אל-חזור, כאירוע טראומתי שהשלכותיו קשות מנשוא", כותבת ד"ר דנה אריאלי-הורוביץ. חלף עשור מאז נרצח יצחק רבין, והמערכת הפוליטית כמו שכחה את הרצח ואינה דנה בהשלכותיו. קהילת האמנים, לעומת זאת, זוכרת.
הספר יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה חושף דרך יצירות האמנות והראיונות שערכה המחברת את תגובותיהם של עשרים ותשעה יוצרים ישראליים על אירוע טראומתי זה. מן המחקר עולה כי גם אמנים המקדשים את האוטונומיה של היצירה והמדגישים כי הם נמנעים מן העיסוק בפוליטי, התייחסו לרצח.
התייחסותם של האמנים לאירועים פוליטיים מרכזיים שפקדו את ישראל מאז ראשית שנות השמונים של המאה העשרים חושפת התגייסות וולונטרית אך בה בעת גם מחלוקות. עומס היתר הפוליטי מאפיין את החברה הישראלית בכלל אינו פוסח על קהילת האמנים הישראלית המרבה להגיב על אירועים. הספר יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה חוקר את נקודות ההשקה בין אמנות לפוליטיקה בישראל....
|
|
4.
|
|
משאל עם הוא מכשיר דמוקרטי לקבלת החלטות, שטרם נוסה בישראל. בשנים האחרונות עלו על סדר היום הציבורי בישראל, תביעות לעריכת משאל עם בשאלות שנויות במחלוקת דוגמת שינוי שיטת המימשל, יחסי דת ומדינה והכרעה ביחס לפשרה טריטוריאלית. תביעות אלו שיקפו שאיפה לצאת ממלכוד של חוסר יכולת הכרעה, ומאידך אמונה בנחיצות לגיטימציה מיוחדת להכרעה בשאלות הרות גורל. במטרה לקדם ולהעשיר את הדיון הציבורי בסוגיית משאל עם, מפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה חוברת זו, הכוללת סקירה וניתוח של הנסיון שנצבר במדינות בהן נהגו לערוך משאלי עם בסוגיות שונות. לאור הנסיון של מדינות אלה נערך דיון בשאלות הבאות: מהם היתרונות והחסרונות של השימוש בכלי הכרעה זה? מהן הטכניקות השונות לביצועו של משאל עם? מה הם הנושאים עליהם נערך משאל עם? ומעל הכל האם ראוי לאמצו בדמוקרטיה הישראלית? דנה אריאלי-הורוביץ משלימה בימים אלו את עבודת הדוקטורט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית....
|
|
6.
|
|
במאמרים שבקובץ פנטום בפוליטיקה: ישראל ומשאל העם המחברים מציעים ללמוד מניסיונן של מדינות שקיימו משאלי עם בעבר ובהווה ולבחון את השימוש בהם במבט השוואתי. בצד המבט ההשוואתי נדונה מידת התאמתו של כלי הכרעה זה לפוליטיקה ולחברה בישראל. סוגיות אלה נבחנות לאורן של דיסציפלינות שונות, ובהן מדע המדינה, סוציולוגיה, פילוסופיה ומשפטים....
|
|
