ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 בפברואר, 2022
ע"י Rasta
ע"י Rasta
"העלים שנשרו מעץ האדר על שביל האבנים לא טואטאו. הם היו נבולים וקמולים, אבל הגשם שהרטיב אותם שיווה להם ברק מחודש..."
העולם צבעוני, יש נופים מרשימים וטבע עוצר נשימה, יפהפה עד כדי כאב. מה לגבי החיים? מה עם האדם? יופי ונוערים אינם נצחיים, את זה אנחנו יודעים, את זה אמר לורד הנרי לדוריאן גריי הצעיר אז כשנפגשו בפעם הראשונה. הזקנה מכוערת, עצובה וכואבת ורק מחזקת את הבדידות שבחיים האפורים שלנו.
בספרו של יאסונרי קוובטה מתואר מקום, בית, לשם מגיעים זקנים שכבר מזמן הפסיקו להיות גברים ותמורת סכום כסף יכולים לבלות את הלילה בהתבוננות או שינה לצד צעירה יפה כשהיא עירומה ומורדמת מסמים. הספר תפס את תשומת ליבי, ואיך לא? עם שם כמו זה וכריכה ועליה כדורים ובתקופה כמו שלי, לא הייתי צריך לחשוב פעמיים. הפכתי את הספר וקראתי את התקציר, זה נשמע מוכר. אה! נזכרתי, "זיכרונות מהזונות העצובות שלי" שכתב גבריאל גרסיה. בספרו של קוובטה לא מסופר על זונות. בבית המרוחק הזה, שכנראה נמצא באזור הררי גבוה, ניתן לשמוע את הגלים נשברים ואת הרוחות נושבות והטבע קסום, ושם אין מקום לתעלולים מרושעים, לשם לא מגיעים בשביל תענוגות בשרים, לשם מגיעים השכנים של המוות, אלו שכבר הפסיקו להיות גברים. בשונה מהזקן בן ה-90 עליו כתב גרסיה, אגוצ'י כן ידע אהבה, כן ידע מגע של אשה, אגוצ'י אבא לשלוש בנות והוא גם נשוי, מה יש לו לחפש שם בבית היפהפיות הנמות? מה יש לו לחפש לצידן של יפהפיות צעירות, כשהן שוכבות כמו גוויה, ושהחיים עבורן רק התחילו? אגוצ'י פקד את בית היפהפיות הנמות מספר פעמים ובכל פעם שהה בחברתה של צעירה אחרת וכל אחת מהן הצליחה לעורר אותו, להחיות אותו, לגרום לו להרגיש, הן הצליחו לעלות בו זיכרונות ישנים וגם כאלה שנשכחו, כל אחת מהן כמו סם עבורו, או אולי כמו טעימה ממעיין הנעורים פעם אחת נוספת. לכמה רגעים ובלילה קר הוא מצליח לטעום מהנצח. מה יש לזקן, שהמוות כבר דופק לו בדלת, להפסיד? מה יש לזקן בכלל? גם הזיכרון כבר לא כמו שהיה. לזקנים נשאר המוות והמוות הוא חד פעמי ונצחי, ולהן לצעירות היפות, יש חיים, רוך ותמימות נעורים, יש להן ואהבה ולאהבה פרצופים רבים. הן מורדמות מסמים והן מצליחות להחיות מחדש את אגוצ'י הזקן, לפעמים זה יפהפה ומרגש ולפרקים זה כואב ומכוער והרי אלו החיים עצמם, הם לא תמיד יפים ובצבע, הם הכל, כל הטוב הרע היפה והמכוער, וכנראה שלאדם זקן שכבר הספיק לשכוח, זה מספיק.
סיפור עצוב, כואב ומרגש ואולי זו לא חכמה, מאחר ואני גם ככה מוצף בתקופה האחרונה, אבל בפרק האחרון נשברתי והדמעות זלגו... ממש כמה שורות לפני שאג'וצי פרץ בבכי גם הוא כשהבין שהאשה הראשונה הייתה אמא שלו. כתיבה יפה ומלנכולית, כתיבה יפנית קלאסית, שופעת תרבות מרתקת וקשת רחבה של רגשות, צבעים, תיאורים נהדרים ומשפטים שצובטים את הלב, על מחשבותיו של גבר ועל גוף האשה.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנקה
(לפני שנתיים)
סקירה יפה רסטוש. ספר נהדר של קוובטה.
הספר של גרסיה מרקס פחות שכנע אותי, הרעיון לספר נלקח מספרו של קוובטה.
קלעת יפה מאוד לכוונתו של הסופר המוכשר. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זו בהחלט ספרות יפה, אברש, חבל לפספס.
מחכה לקרוא את הסקירה שלך. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ואם זה לא מספיק,
אני רואה שגם עמיחי נמנה עם המהללים.
גזירה שאין להשיבה אם כך. אקרא את הספר. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
עוד לא הכרעתי
אם אני יותר אירופוצנטרי מכפי שאני מוכן להודות, או שמא זוהי התרבות היפנית שלובשת מאפיינים תרבותיים חריגים בקנה מידה אוניברסלי, אבל אין ספק שעד כה גם מעט המפגשים שחוויתי עם הספרות היפנית לא עלו יפה במיוחד.
יפה כתבת, ונגעת בעקיפין בכמה נושאים שמעסיקים אותי לאחרונה. חושב לקרוא את הספר הזה, לכל הפחות על מנת לבחון את ההתייחסות אליהם דרך פריזמה תרבותית שונה. תודה, ראסטה. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
למתלבטים: קוובטה הוא סופר מליגת העל. כתיבה איטית, עדינה, רכה, מתבוננת בפרטים, אבל גם נוגעת וחכמה.
:-) |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ספרות יפנית תמיד מרגישה לי נכון והחיבור הזה בלתי מוסבר, הוא פשוט טבעי לי. לא משנה כמה הזוי וביזארי, מלנכולי ומדכא, זה פשוט עובד. לפעמים זה מרגיש כאילו הספרות הזאת היא אך ורק עבורי, נכתבה בשבילי. אבל כנראה שזה רק אני והתחושות הן בטח סובייקטיביות לחלוטין. אני ממליץ תמיד, מוריה.
תודה. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כיף לחזור לראותך בעמוד הראשי. הצלחת לסקרן אותי, אך עוד לא קראתי ספרות יפנית שתפסה אותי. על הביזארומטר שלי ספרות יפנית נושקת למקסימום, ולאו דוקא בקטע טוב. אולי יום אחד.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כיף לשמוע,
תודה כרמלה. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה יפהפיה, לספר שלא אקרא.
תודה ראסטה. טוב שחזרת לכתוב סקירות. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מעניין מה תחשבי עליו, סקאוט.
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
נשמע מוזר אך מעניין. אולי אנסה. תודה על סקירה מרגשת ויפה, ראסטה.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מומלץ,
בשמחה, עמיחי. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
נשמע מעניין מאד.
תודה רבה, ראסטה. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה זק.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה יפה לספר שלא אקרא, תודה לך ראסטה.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
קראתי קצת על קוובטה ועם חיים כמו שלו לא מפתיע בכלל שהתאבד. מפתיע יותר שהחזיק עד גיל 72.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
יחי ההבדל הקטן, בת-יה.
בזקנה יש צדדים יפים ויש צדדים יפים פחות והספר מתמקד בצד הפחות יפה, ומנגד הוא לא חוסך מאיתנו את הרגעים היפים שבחיים. זכרונות יפים עולים בלילות שלו שם לצידן של הנימפות. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בהחלט עצוב, ועל פניו נראה כשייך לתרבות היפנית
אבל לי זה נראה יותר כמו וריאציה לאגדות האחים גרים:
מאדאם זקנה/מכשפה שמרדימה נערות צעירות לצורך פרנסה מפוקפקת, וזקן שמתעורר לחיים, בהיפוך תפקידים עם הנסיך הצעיר ויפה התואר שמעיר את ההיא שנמה, בנשיקה... נ.ב. קראתי שהסופר שם קץ לחייו בגיל 72, כמה שנים אחרי שזכה בנובל לספרות. זה חתיכת סיפור עצוב בפני עצמו. |
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הנה ההבדל הקטן: עד שקראתי את מה שכתבת חשבתי שהציור על הכריכה זה כפתור.
וחוץ מזה לא מבינה את כל הרעיון הזה. זיקנה לא חייבת להיות בדידות או עצבות או כיעור ושאר תובנות שלא מובנות לי. גם בגיל הכי מתקדם אפשר למצוא תחביב כלשהו לעסוק בו, גם לטייל אפשר, והרשימה עוד ארוכה. אז נכון שהגוף קצת בוגד. כשלעצמי בכל פעם שקצת כואב - מתחילה לרקוד. אין כמו מוסיקה ותנועה. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה מורי.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ניתוח מעניין יעל, אבל אני חייב לציין שזה לא הוויב שקיבלתי מהספר.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הרבה דברים גורמים לנו להרים גבה בתרבות היפנית, חני, יש דברים שלא נצליח להבין. הם עולם אחר, תרבות אחרת. את יודעת את זה. הדיון הזה עולה כל הזמן, האם אנחנו, דרך עיניים מערביות, באמת יכולים לשפוט את התרבות הזאת?
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
לא מדובר בגיישות, לא מעורב כאן מין ואין זונות.
אם הזקנים היו רוצים שירות של גיישות, הם היו הולכים לאחת. כאן יש משהו אחר לגמרי. תשמע, תשובה ממקור ראשון אין לי, אני יכל לשתף בתהיות ובמחשבות שעלו מקריאת הספר. בעיניי הרעיון של הספר, והביצוע, מוצלחים מאוד. הספר לא אמור להיות רומנטי, לא אמור לשדר אהבה, הוא כואב, הוא מספר על בדידות ועל הצדדים הפחות יפים של הזקנה. אלו שני צדדים קיצוניים, נערות צעירות מלאות חיים וזקנים עם רגל אחת בקבר שכבר הספיקו לשכוח איך לחיות ומה זה להרגיש. הנערות משמשות כטריגר והן לא צריכות לעשות שום דבר חוץ מאשר להיות שם. הזקנים שוכבים על ידן בלילה, אין מין, אין אהבה, רק הראש רץ והמחשבות רצות איתו והנה לפתע עולים זכרונות, עולות תהיות, הוא מרגיש, הוא מאושר, הוא כואב. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מה בדיוק אפשר להרגיש עם אשה מסוממת שלא מודעת לקיומך?
ביפן יש גיישות שיודעות לתת שרות מעולה, כולל שירה, אירוח, לצחוק מבדיחות לא מצחיקות. הן לא זונות, אבל יכולות להרויח יפה מהמקצוע. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הסקירה שלך דיברה אלי יותר מהספר, אותו נטשתי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
זה מה שאני כתבתי על הספר:
"בעיקר עוסק בשאיפת הגבר (היפני, היפני...) לקשר עם אשה שלעולם אינה מתנגדת, אין לה רצונות משלה, היא רק מושא לתשוקותיו. הנשים בסיפור כמוהן כמתות. שום דבר שהגבר יעשה לא יוכל להעיר אותן, גם לא אם ימות לו בלילה לידן (כמו שזקנים נוהגים לפעמים). הן ישנות והוא חי." |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כל הקטע של המין ביפן ניראה לי ביזארי.
זה מזכיר לי ספר יפני אחר על גישות לא מצליחה להיזכר בשם. כל הסיפור עם מין בכסף עצוב להכעיס ולא משנה אם ממין זכר או נקבה ולא משנה אם זה הקצוע עתיק בעולם. זה סחר חליפין לכל דבר. יש מוכר ויש קונה וזה עסק מלוכלך. מה שתפס אותי בסקירה זה הטעימה האחרונה ממעיין הנעורים. ושוב כתבת נפלא רסטה. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני לא חושב שזה מה שהסופר חשב. אני כן חושב שעצם היותן ישנות הוסיף ממד חשוב לספר. הזקנים לא מגיעים לשם כדי לזיין, אולי מגיעים לשם כדי להרגיש שוב, כדי להיזכר, כדי לחיות פעם נוספת. אם הצעירות היו ערות אני בטוח שהסיפור היה נראה אחרת לגמרי ולמה שיסכימו להיות בחברתם של זקנים מקומטים אם הן לא זונות ותפקידן לא לשכב איתם? אגוצ'י לא חיפש אהבה אצל אותן צעירות.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הרעיון של הספר די מוזר.
אם הסופר חשב שצריך לסמם צעירות כדי שיהיו עם מבוגרים, יש לו טעות.
מבוגרים שמנסים לחיות כצעירים ולחפש צעירות תמיד נראו לי קצת פאתטיים, כגון המבוגרים בני השמונים שמוצאים צעירות בנות עשרים וחושבים שהקשר הוא מאהבה (מאהבת הממון, כמובן). בתקופה של דוד המלך לא היו רדיאטורים, אז עוד אפשר להבין אותו :-) |
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
