על משכבי בלילות

בכנסיה בה קבור פרנציסקוס מאסיזי, אחד מהקדושי הנצרות, יש סדרת תמונות על חייו, אותן צייר ג'וטו צייר הרנסנס. תמונה אחת לא משה מזיכרוני, בה פרנציסקוס, שהחליט להיות נזיר, פגש בכיכר העיר את אביו, שניסה למנוע ממנו לעשות צעד קיצוני, המתכחש למשפחתו ולמורשתו. פרנציסקוס, החליט להמחיש לאביו את גודל החלטתו, בכך שפשט את גלימתו, השריד האחרון שהיה לו מחייו הקודמים. יכולתו להיות ערום כביום הי

“מאז שאני על המדרכה אני מרגישה יפהפיה.” - המשפט הזה על גב הספר גרם לי לחשוב שזו תהיה עלילה על בריחה מהבורגנות ודרך חיים חדשה, מציאת אושר או לפחות שיגעון משחרר, אבל ככל שהתקרבתי אל הסוף הבנתי שהיא מרגישה יפה על המדרכה כי שם, התחרות הכי גדולה שלה הם הומלסים חסרי שיניים. גם זו דרך להרגיש יפה.

אז איזו בעיה יש לה להיות מאושרת, עם בית יציב, בעל אקדמאי ובן אהוב, שהיא בוחרת לגור ברחוב? נו, מה אם לא - ה

כל הכבוד לסופרת <mark>חנה גולדברג</mark>,ספר נפלא,כתוב בצורה יוצאת מהכלל,אמיתי בכל מובן המילה.
מהעמוד הראשון עד המילה האחרונה בםפר לא הרפיתי ממנו,חוויה ספרותית,וכמו כן עלילה כל כך אמתית,משקף את כל מה שעוברת אישה אחרי גיל ארבעים.
אני מורידה לה את הכובע לסופרת .
לסיכום מומלץ מומלץ בחום.

ספר מרתק שנקרא בנשימה עצורה וקשה להניח אותו מהיד על מורה לספרות שמואשמת בהטרדה מינית של תלמיד, והיא לא מסוגלת להתגונן כי היא מרגישה אשמה למרות שהיא בכלל לא אשמה. הכתיבה של <mark>חנה גולדברג</mark> מלאת הומור ומאוד סוחפת ויחד עם זאת יש בה הרבה עומק ויופי.

ספר מעולה שנקרא בנשימה אחת ואי אפשר להניח מהיד.
מרתק ומרגש. האם בגיל ארבעים ומשהו אפשר למצוא את אהבת חייך? ואולי עדיף היה להתפשר הרבה שנים קודם, שיהיה בבית עוד מישהו חוץ מאיתקה, הכלבה הנאמנה? בספרה של <mark>חנה גולדברג</mark>, שתי הגיבורות רחל ולאה מאוד שונות, כמעט הפוכות זו מזו, ולמרות זאת לא ברור לעתים היכן מתחילה האחת ומסתיימת השנייה. 'אני לא יודעת מה עדיף, להיות מתה כמוני, או ילדה לא מפותחת כמוך,' אומר

ספר קריא מאוד, מהנה ועצוב על אישה נשואה, חלשה וחזקה, דמות מורכבת ומעוררת הזדהות ואולי שנויה במחלוקת, מאוד אותנטית, מורה לספרות, שמעיזה לחשוף את הרגשות והמאוויים הכמוסים ביותר של אישה כבויה שנשואה כבר עשרים שנה לגבר שהיא כבר לא אוהבת. במהלך הרומן הגיבורה מתקלפת מכל המסכות, ההגנות, ההכחשות והשקרים העצמיים ונחשפת בפנינו במלוא חולשתה. זה ספר אמיץ שבודק לעומק את הגבולות שלנו הנשים, את היחס האמיתי שלנו

הבן שלי בן שנתיים וחצי ויש שני מוקדי עניין בחייו בזמן האחרון: כלי רכב (בעיקר מטוסים וטרקטורים) וחתולים. בניגוד לבכורתי שאהבה ספרים פחות או יותר מיציאתה מהרחם, הקטנצ'יק סובל ממקרה קשה של קוצים בטוסיקו ובעל סבלנות מוגבלת מאוד בכל הקשור לספרים. הספרים היחידים שזוכים לעדנה הם ספרים עם ציורים של כלי רכב (קטלוג של קטרפילר הולך חזק אצלנו) וספרים על חתולים. שני הספרים של "שאול החתול" מתקבלים בברכה וגם "חת