“הכניסה לחדר המיחד הזה נמוכה נמוכה היא מקומת-אדם, ומחייבת את הנכנס לכפוף את ראשו בכניסה, להזכיר את מיקומו של הפרט בעולמנו, ענווה. הצלילים ברקע הנשמעים הם צלילי רתיחת המים בקומקום, שבקרקעיתו פיסות הברזל שסודרו כך שישמיעו נעימה הנשמעת כקולו של הים, האור בחדר עמום והכל מתון בצבעיו.
לכך משמעות רבה.
ספר התה הוא אחד הספרים הידועים בתורת הזן והמובנים יותר הזן רואה בגוף רק מחסה זמני לנפש, לכן חדר ה”
