מהו טקס התה? למה הוא משמש? מדוע משקיעים היפנים מאמץ, משאבים ותשומת לב כה רבים בדברים אזוטריים ובלתי תכליתיים? מהו הלך הרוח הנכון לגשת אל ציור של צייר דגול? ומדוע דווקא העץ המפותל והעקמומי נשאר לעמוד בעוד שאחיו היפים והתמירים אינם כבר?
כשכתב אוקאקורה <mark>קאקוזו</mark> את "ספר התה", בתחילת המאה העשרים, עם הגיעו לארצות הברית היתה התרבות המסורתית של יפן בדעיכה מהירה, כשפנתה לאמץ תרבות מערבית. ערכים וטקסים כמו

ספרון קטן העוסק במלאכת הכנת התה על פי המסורת היפנית.
לפני שנים מספר תארתי הכנת תה בבית של ערבי מבוגר ברמלה. כשהוא מבשל את התה על פחמים למרות שבביתו מיטב הציוד. הספר הזה עוסק באותו עיניין אך בתרבות אחרת.
לעומת תרבות ה -COFEE TO GO ו- TAKE AWAY ו"מורה תן גז" ששמעתי לא פעם בכיתות שלימדתי ומודה שנפגעתי.
נשאר משהו שמקדש את הזמן, את הביחד, את הפשטות. את השקט, השלווה. כל אלו באים לידי ביטוי בספרון

הכניסה לחדר המיחד הזה נמוכה נמוכה היא מקומת-אדם, ומחייבת את הנכנס לכפוף את ראשו בכניסה, להזכיר את מיקומו של הפרט בעולמנו, ענווה. הצלילים ברקע הנשמעים הם צלילי רתיחת המים בקומקום, שבקרקעיתו פיסות הברזל שסודרו כך שישמיעו נעימה הנשמעת כקולו של הים, האור בחדר עמום והכל מתון בצבעיו.
לכך משמעות רבה.
ספר התה הוא אחד הספרים הידועים בתורת הזן והמובנים יותר הזן רואה בגוף רק מחסה זמני לנפש, לכן חדר ה