ראשית דבר: גילוי נאות, את <mark>צפורה לביא</mark> אני מכירה אישית וקראתי את כל ספריה. ספריה נוגעים, מכמירי לב ומעוררי מחשבה. לדעתי האישית כולם מרתקים ומסקרנים כאחד.

<mark>צפורה לביא</mark> פתחה בפניי נושא, שרבים ואני אינם בקיאים בו. "משפחות אומנה".

משפחות אלה אוספים לבתיהם, ילדים בסיכון חיים שהוצאו מהוריהם הביולוגים, ומעניקים להם חיים חדשים.

משפחות אומנה מהוות מסגרת משפחתית חילופית, לילדים שעברו התעללות פיזית, נ

Wow איזה ספר!
התחלתי לקרוא את הספר אחה"צ וסיימתי אותו בלגימה. אי אפשר להניחו מהיד. הוא מרתק ומעניין כאחד.
יצאתי למסע חיים עם אדלה איצקוביץ ויחד איתה צעדתי בנעלי הבית שלי, מהעקבים של ורשה לעבר חולות הים של קרית ים.
כמנהגי גם הפעם קראתי את ההקדשות ודברי הסופרת בתחילת הספר. הקדשה כזו מרגשת מזמן לא קראתי. זו הקדשה שמנגנת על מיתרי הלב ופותחת את שקית הדמעות.
הספר "עקבים בחול" מגלגל בפני הקורא את

גילוי נאות: את הספר קיבלתי ישירות מהסופרת <mark>צפורה לביא</mark>. כיוון שקראתי וסקרתי את ספרה "עקבים בחול", ידעתי שצפויה לי חווית קריאה מענגת. האמת היא, שמאז התאהבתי בכתיבתה הפשוטה, המרתקת והמהודקת כאחד.

הספר הזה הגיע אלי בעיתוי מיוחד, כאשר בארץ הקטנה שלנו, מתרחשות בימים אלה הפגנות סוערות, של בני הקהילה האתיופית, שכוללות שימוש בכוח ומעצרים.

הספר הנוכחי מחולק לשלושה חלקים:
1. ללא אב.
2. התאקלמות.