אני חושבת שלכל מי שכותב יש איזושהי מגירה, בה הוא מאחסן כל מיני רעיונות לכתיבה. זה יכול להיות סיפור ששמע, בדיחה משעשעת, אנקדוטה נחמדה ועוד.
לפעמים חלק מהחומר משולב עם ספר או שיר או מאמר אחר, אבל לרוב הקטעים האלה הולכים, בלי שימוש, לעולם שכולו טוב.
ל<mark>ישראל זמיר</mark> היה רעיון אחר. הוא כנראה הסתכל על כל הסיפורים האלה והחליט לצרף את כולם לספר אחד. התוצאה: לא משהו.
סיפור המסגרת מספר על יהודי אמריקאי שאי

"דייג ברשת" – <mark>ישראל זמיר</mark>

הסופר והעיתונאי <mark>ישראל זמיר</mark>, בנו של חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר, היה עד למותו, ולמרות הפרש הגילים שבינינו, אחד מידידיי. היו לנו שעות איכות מהנות ביותר כשמגיע הייתי לבקרו בקיבוצו 'בית אלפא'. לקשר זה תרם לא מעט הקשר שבין אביו, יצחק בשביס זינגר לבין אבי שמואל מנס בר-און, קשר שנוצר עוד בעיירתם בילגוראיי שבפולין, והמשיך גם ברבות השנים.

את ספרו "דייג ברשת" שלח לי